אהבה

<p>&quot;כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה&#8230;&quot; &quot;מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק&#8230;&quot; &quot;לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ&quot; ליל הסדר &#8211; מה נשתנה בעצם? גברים שמספרים סיפורי גבורה של גברים, מאב לבנו והאם והבת נשכחות, נוכחות כרואות ואינן נראות ואינן מדוברות או מסופרות. והרי שום דבר מהסיפורים [&hellip;]</p>

<p>השעה עוד מעט אחת בלילה ואני אחרי בינג' של 3 פרקים מהסדרה ההו כה משובחת 'גרייס ופרנקי'. אני אוטוטו מסיימת את הסדרה, אבל רגע לפני חשבתי שאני צריכה לספר לכן למה אני חושבת שהיא כל כך מהפכנית. קצת רקע למי שלא מכירה, גרייס ופרנקי היא סדרה מקורית של נטפליקס שיצאה ב2015 מככבות בה שתי נשים [&hellip;]</p>

<p>אפשר להרגיש בדידות גם כשהאיש שאת אוהבת מחבק אותך בלילה אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מוקפת חברים ששרים לך 'יום הולדת שמח' אפשר להרגיש בדידות גם במשרה הנחשקת מכולם אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מטיילת בעולם אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מקבלת אלפי לייקים אפשר להרגיש בדידות גם כשזה הכי לא מתאים אפשר להרגיש חיבור [&hellip;]</p>

<p>אני כותבת את כל זה בשבילי. החלטות שאני מחליטה לקראת השנה החדשה. ממבט מהצד, נראה שההחלטות האלה יכולות לדבר גם אליכן. מוזמנות לאמץ וגם להוסיף בתגובות. מה אימצתן? מה הייתן מוסיפות? את שווה יותר. שימי את המילים האלה בדיפולט של המוח שלך. כל פעם שהמחשבות נודדות לספקות, הקטנה עצמית או משהו כזה, חזרי לדף הבית [&hellip;]</p>

<p>ראיתי את הפרק האחרון בסדרה התיעודית של חיים אתגר &quot;המתחזים&quot;. הופיעו שם נשים שסיפרו על מערכות יחסים רומנטיות שקיימו עם גברים שהוליכו אותם שולל. התחזו, שיקרו, רימו, לרוב בצורה כפייתית, עקבית וסדרתית. איך מתגוננים מפני זה? אני אאמלק לכן – תסמכו על תחושת הבטן שלכן! אבל שווה להמשיך לקרוא&#8230; החודש סיימתי לקרוא את הספר &quot;המוח [&hellip;]</p>

<p>למזלי, לשמחתי, בורכתי בכך שמאז שנולדתי הייתי מאוד מאוד אהובה. למה זה ברכה? כי זה לא מובן מאליו. כי יש אנשים בינינו שלא חוו אהבה כזאת מילדות, כי יש כאלה שנאבקו על פירורי אהבה ויש ילדותים שכרגע נאבקים בשביל זה. אם גם את/ה בורכת בזה, תחבקי את זה בשתי ידיים. תעריכי. כי האהבה הזאת שזכינו [&hellip;]</p>

<p>אני ירושלמית. שרוטה מלידה. אלוהימא יודעת שאני אוהבת את העיר הזאת ושונאת אותה גם, תלוי מתי שואלים. אני יודעת איך זה מרגיש באוויר כשיש גל של פיגועים וכולם מפחדים, אני יודעת איך זה מרגיש ברחוב כשמנהיגי העולם מגיעים לבקר, אני יודעת איך זה מרגיש כשנשים חרדיות רוצות להזכיר לי שבת ישראל צריכה להיות צנועה, אני [&hellip;]</p>

<p>קראתי לאחרונה כמה דיונים על הנושא של 'בגידה בעד ונגד' שמרגישים לי חוטאים קצת לדיון עמוק בסוגייה הסבוכה הזאת. חשבתי להציע עוד נקודת מבט: 1. אהבה אמיתית היא לא מה שחינכו אותנו. זה לא בעלות/בלעדיות/שליטה. לא שלו עלי ולא שלי עליו. אהבה אמיתית זה לרצות את הטוב ביותר בשביל האיש-ה שאיתך, גם אם זה אומר שהוא [&hellip;]</p>

<p>כל יום השואה אני חושבת על נשים בשואה. על אימהות ובנות, על סבתות, על דתיות וחילוניות. אני חושבת על עצמי ומה אם. אם יש משהו שנותן לי נחמה זה סיפורה של אישה אחת מדהימה, יהודיה שנספתה בשואה. אתי הילסום יהודייה הולנדית בת למשפחה חילונית משכילה, נולדה ב1914 ונרצחה ב1943 באושוויץ. אתי כתבה יומן בשנתיים האחרונות [&hellip;]</p>

<p>השבוע אנחנו חוגגים שנתיים בפרדס חנה. עברנו לפה מעתלית, אחרי תקופה של נדודים. אלון ממשגב, אני בכלל ירושלמית. אחרי ירח דבש של תשעה חודשים בניכר, החלטנו להתיישב ברמת הגולן, בקיבוץ עם הנוף היפה ביותר בארץ, מבוא חמה. אחרי חצי שנה אני הבנתי שזה לא בשבילי. למדתי באוניברסיטת חיפה, אלון רצה ים והגענו לעתלית הקסומה עם [&hellip;]</p>

<p>בדיוק לפני שנה בשעה הזאת התהפכתי במיטה מרוב התרגשות. אחרי חודשים של עבודה מאומצת, מתח, הכנות וחששות, הגיע היום המיוחל. פסטיבל נשות האדמה הוא פסטיבל שאירגנו יחד, נשים יהודיות וערביות בחווה הכפרית לשלום בבקה אל גרבייה, פסטיבל שהביא נשים מכל המגזרים לחגוג יחד את יום הנשים הבינלאומי. זה התחיל מפגישה שלי ושל חנאן אבו מוך מנהלת [&hellip;]</p>

<p>התחלתי את #אתגר_אהבה_עצמית31 לכבוד יום ההולדת שלי בשבוע שעבר. הרעיון הוא 31 ימים של התעסקות באהבה עצמית, כדי לסגל הרגלים חדשים ובריאים ושנה החדשה. ומדהים איך הדברים כמו קורים מעצמם. באופן מפתיע חברה קפצה לבקר והציעה לי להצטרף אליה למפגש אימפרוביזציה בתנועה של אודי עוז. לא ידעתי על זה כלום והנה מצאתי את עצמי בחלל יפהפה, הפגודה [&hellip;]</p>

<p>את בת שלוש היום קמת בבוקר שמחה לגלות ממתקים שאבא קנה לך ליד המיטה לגן הגעת בשמחה וישר רצת לשחק עם חברים את רצה כמעט לכל מקום כל הזמן ברגליים יחפות אם אפשר. הלכנו לבריכה היום את דגיגה קטנה שלווה ושמחה במים העוטפים אותך צוללת, שוחה, עושה גילגולים במים, קופצת להסתכל ולהשתאות. אני רוצה להזכיר [&hellip;]</p>

<p>גיל 30, שנת הסרטים הגדולה מחר אני אחגוג 31 חורפים על פני האדמה הזאת זמן טוב לסכם את השנה. גיל 30 עבורי היה גיל הסרטים. אכלתי מלא סרטים השנה. סרטים על הזוגיות, סרטים על עבודה, סרטים על חברות, סרטים על העשייה החברתית, סרטים עם עצמי, עם הגוף שלי, סרטים ש99% מהם התרחשו לגמרי בתוך הראש שלי, שלא [&hellip;]</p>

<p>כשנתקלתי בפוסט הזה של אורית הורוביץ בר-עם, בקבוצת נשים סגורה ידעתי שאתן חייבות לקרוא אותו גם. אני יכולה לספור על יד אחת את כמות הנשים שאני מכירה שמברכות על השיער הלבן שלהן. הרוב נאבקות בו, צובעות שוב ושוב ושוב, רק שלא יראו את השורשים הלבנים. אבל למה בעצם? &quot;לבן זה השחור החדש. לכבוד יום הולדתי [&hellip;]</p>

<p>השנה יהודיות ומוסלמיות יחגגו את ראש השנה בדיוק באותו יום. נדיר שזה קורה ומבחינה אנרגטית יש לזה משמעות אדירה. אנחנו מתחילות שנה חדשה יחד וזו הזדמנות מעולה לאחל לעצמנו שלום, לעשות חשבון נפש נוקב ולפתוח דף חדש. ביהדות נחגוג את כניסתה של שנת תשע&quot;ז (שנת ההעזה או השנה ה5777) ובאיסלם יחגגו את כניסתה של שנת 1437. ברמה האישית [&hellip;]</p>

<p>נירית שרון היא אמנית, משוררת ואקטיביסטית מוכרת ופעילה, היא  בת 62, נשואה באהבה גדולה ויש לה 3 בנים. היא השראה מדהימה לאקטיביזם שיש בו חיבור לנשיות, לרוחניות ולחיוביות, שזה שילוב נדיר ולכן היה לי חשוב לראיין אותה ולהבין איך היא עושה את זה. איך התחלת לפסל וליצור? ככשהייתי נערה יצרתי מכל הבא ליד, אבל לא היו יותר [&hellip;]</p>

<p>פוסט שתורגם על ידי יעל זליגמן המדהימה- תזכורת חשובה לכולנו הורים, בנות ובנים: &quot;שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער ככה יצרתם את הפחד מפני החיפוש הפנימי לעולם לא ארצה שבתי תגביל את הדרך שלה רק למחוזות פתוחים, מוארים; רק למקומות שבהם קל לגעת ולראות. כי למדתי שלפעמים האמת באשר למי שאנחנו, שוכנת בין הצללים והמקומות [&hellip;]</p>

<p>פוסט חשוב שתורגם מאנגלית על ידי שלהב מאיו, מאת אנונימית: &quot;זאת האמת: החבר שלי לשעבר התעלל בי. היחס שלו אלי היה גרוע יותר ממה שכל מי שלא נכח שם אי פעם ידע. חלק מכן אולי יאמינו לי אם אספר. אבל שמעתי שוב ושוב את הסיבות הנפוצות לפקפק בקורבנות &#8212; ואני הפסקתי לספור כמה מהן תקפות [&hellip;]</p>

<p>שבוע ההנקה חל השבוע וכל יום חשבתי לעצמי שאני צריכה לכתוב. אני הרי מניקה כבר שנתיים ו8, זה חלק מרכזי מהזהות וההורות שלי.  אבל זה נדחה ונדחה. משהו הפריע לי לשבת ולכתוב את זה ורק אתמול בלילה בעצם הבנתי למה. הנקה זה מורכב וזה מגלם בתוכו את כל מה שאני אוהבת באימהות יחד עם כל [&hellip;]</p>