הנקה

<p>&quot;כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה&#8230;&quot; &quot;מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק&#8230;&quot; &quot;לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ&quot; ליל הסדר &#8211; מה נשתנה בעצם? גברים שמספרים סיפורי גבורה של גברים, מאב לבנו והאם והבת נשכחות, נוכחות כרואות ואינן נראות ואינן מדוברות או מסופרות. והרי שום דבר מהסיפורים [&hellip;]</p>

<p>את בת שלוש היום קמת בבוקר שמחה לגלות ממתקים שאבא קנה לך ליד המיטה לגן הגעת בשמחה וישר רצת לשחק עם חברים את רצה כמעט לכל מקום כל הזמן ברגליים יחפות אם אפשר. הלכנו לבריכה היום את דגיגה קטנה שלווה ושמחה במים העוטפים אותך צוללת, שוחה, עושה גילגולים במים, קופצת להסתכל ולהשתאות. אני רוצה להזכיר [&hellip;]</p>

<p>שבוע ההנקה חל השבוע וכל יום חשבתי לעצמי שאני צריכה לכתוב. אני הרי מניקה כבר שנתיים ו8, זה חלק מרכזי מהזהות וההורות שלי.  אבל זה נדחה ונדחה. משהו הפריע לי לשבת ולכתוב את זה ורק אתמול בלילה בעצם הבנתי למה. הנקה זה מורכב וזה מגלם בתוכו את כל מה שאני אוהבת באימהות יחד עם כל [&hellip;]</p>

<p>פוסט שמוקדש לכל האמהות המדהימות שלא הצליחו להניק את ילדן הראשון, שהרגישו אשמות, כושלות, חיו את החלום ושברו בפנים גם כשכולם מסביב כבר שכחו והתינוק כבר הפך לפעוט, שהרגישו שיש בהן משהו דפוק. שהן כל כך רצו להיות מאמאטבע או סתם מאמא ולא הצליחו למרות שניסו הכל&#8230; את בכורתי ילדתי בלידה טבעית וטובה, אחרי 9 [&hellip;]</p>

<p>בצלאל סמוטריץ' הרים לי להנחתה. הוא כתב בטוויטר שלו: &quot;אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות&quot; אני מסכימה עם סמוטריץ'- אשתך רוצה לנוח אחרי לידה! אין לזה שום קשר לחאפלות או לערבים. יש לזה קשר לכך שהיא בראה חיים וזה מעייף. לקחת רגעים [&hellip;]</p>

<p>נגה עמית היא חברה טובה, היא אחת הנשים הכי חזקות, חכמות, יצירתיות וחיוביות שאני מכירה. טקסט זה לא מייצג אותה. אבל משהו בו לגמרי מייצג את היכולת של כולנו לשנוא וגם לאהוב, להעריך ולהוקיר כל אדם והמתנות שלו לעולם. יש כאן אמנם השתפכות של שנאה, אבל מבחינתי היא משקפת יותר מכל, אהבה עצומה לעולם והקו הדק [&hellip;]</p>

<p>התראיינתי לרדיו ללא הפסקה בתוכנית של גיא זהר, על הפוסט: רוצים לחגוג את חג הגבינות? אני מזמינה אתכם לעשות גבינה מהחלב שלי! מתרגשת לדבר על חלב אם בשידור חי! לכל מי שפיספס אתם מוזמנים להקשיב: לחצו כאן</p>

<p>באמת, בלי צחוק. אחת הפעולות השנואות עלי בעולם זה לשאוב חלב אבל בשביל העברת המסר אני מוכנה לשאוב חלב אם טרי, איכותי ובריא. ליטר אם צריך כדי שאתם תהנו מגבינות וגם אולי תבינו על הדרך שחלב לא צומח על עצים. לא קוצרים חלב, זאת לא תנובה של הארץ זה לא פרי האדמה. אני גאה לומר [&hellip;]</p>

<p>עבורי הנקה היא עוצמה מטורפת! אני לפעמים מרגישה גיבורת על. החלב שלי הוא נוזל מקודש שמזין את התינוקת שלי. הציצים שלי הם איברים פילאיים שיש להם מערכת יחסים בלתי אמצעית עם הילדה שלי והם יודעים בדיוק מה לתת לה כדי שהיא תהיה בריאה</p>

<p>&nbsp; הפעם הראשונה שלי ושל הבת שלי במשחק כדורגל. היא בת עשרה חודשים, אני בת 28 ושתינו מעולם לא היינו במשחק כדורגל. זה הזמן להודות שאני ממש לא חובבת ספורט באופן כללי וכדורגל בפרט. שחטאתי לא אחת בהתנשאות כלפי המשחק והאוהדים שלו, שכבר יצא שאמרתי משפטים בסגנון, מה הקטע בחבורה של גברים שרודפים אחרי כדור מצד [&hellip;]</p>

<p>1. להיאבק- ההנקה לא באה לי בקלות. שנאתי את זה בהתחלה. זה כאב ואחרי הלידה, לא בא בטוב עוד כאב. בשבוע הראשון, כל חיבור שלה לציצי כאב כל כך שראיתי כוכבים. היה לי גודש שהוביל לחום, כל האזור כאב והרחמים העצמיים גאו. אבל, מראש קיבלתי החלטה, אין מצב לוותר. אז נאבקתי. נאבקתי בכאב, נאבקתי בעצמי, [&hellip;]</p>