הריון ולידה

<p>אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר כמה שנים. בחודשים האחרונים הגענו למרפאת פוריות ונעזרים ברפואה המערבית כדי להביא עוד ילד.ה לעולם. למדתי המון בחודשים האלה, על מה שעוברות אינספור נשים עם בעיות פוריות. פניתי לקבוצת 'טיפולי פוריות &#8211; תמיכה עד להצלחה' כדי לעזור לי במחקר ולהבין מכמה שיותר נשים מה הכי כואב בתהליך הזה. ריכזתי פה [&hellip;]</p>

<p>אז האיש שלי ואני מנסים בשלוש+ שנים האחרונות להביא עוד ילד.ה לעולם, אחות לילדה המהממת שכבר יש לנו. היא בת 4. היא הגיעה אחרי שנתיים של ניסיונות והפלה באמצע, אבל בלי שום התערבות רפואית. כשהיא הייתה בת שנה חשבנו שנתחיל לנסות וכשזה יקרה, זה יקרה. אחרי שנה חשבנו לנו שאם זה לא קרה עד כה, [&hellip;]</p>

<p>בקבוצת אימהות בפייסבוק רווית קורן כתבה פוסט ושיתפה שעברה שלוש הפלות ברצף כדי לשתף, לאוורר ולהתייעץ. נשים הגיבו לה ומתוך התגובות עלתה תמונה מדאיגה ביותר, של תופעה שחשוב לי לתת לה במה כדי להבין את ההיקפים שלה. כך הן כתבו : חלק מהפוסט המקורי שרווית שיתפה- &quot;בשנה האחרונה עברתי 3 הפלות. ברצף. האחרונה לפני שבועיים. [&hellip;]</p>

<p>לפני שהייתי אימא לא באמת הייתי מודעת לאפליה בשוק העבודה. ידעתי על פערי השכר. אבל לא חוויתי את זה על בשרי. בהריון עידן התמימות חלף. הבנתי שההזדמנויות שאני אקבל שונות בתכלית מזה של בן זוגי. וזה קשור לגמרי להיותי היולדת והאימא של העובר הנפלא שבבטן שלי. הצריבה הזאת תישאר לי לכל החיים ולכן הטקסט הזה [&hellip;]</p>

<p>כתבתי לא מעט על לידות בית והנושא של זכות בחירה בלידה כמאבק פמיניסטי חשוב לי מאוד. כשקראתי פוסט ישן ומדויק בנוגע לעוול שנעשה לנשים יולדות בבתי חולים, שכתבה אור-לי ברלב, חברה ואקטיביסטית מהשורה הראשונה (מי שלא מכירה- חובה לעקוב אחרי הפעילות שלה) ביקשתי את רשותה לתת לו במה כאן. הפוסט נכתב בהארץ ב2006 והקדים את זמנו מאוד, הרבה השתנה מאז [&hellip;]</p>

<p>גיל 30, שנת הסרטים הגדולה מחר אני אחגוג 31 חורפים על פני האדמה הזאת זמן טוב לסכם את השנה. גיל 30 עבורי היה גיל הסרטים. אכלתי מלא סרטים השנה. סרטים על הזוגיות, סרטים על עבודה, סרטים על חברות, סרטים על העשייה החברתית, סרטים עם עצמי, עם הגוף שלי, סרטים ש99% מהם התרחשו לגמרי בתוך הראש שלי, שלא [&hellip;]</p>

<p>פוסט שמוקדש לכל האמהות המדהימות שלא הצליחו להניק את ילדן הראשון, שהרגישו אשמות, כושלות, חיו את החלום ושברו בפנים גם כשכולם מסביב כבר שכחו והתינוק כבר הפך לפעוט, שהרגישו שיש בהן משהו דפוק. שהן כל כך רצו להיות מאמאטבע או סתם מאמא ולא הצליחו למרות שניסו הכל&#8230; את בכורתי ילדתי בלידה טבעית וטובה, אחרי 9 [&hellip;]</p>

<p>בצלאל סמוטריץ' הרים לי להנחתה. הוא כתב בטוויטר שלו: &quot;אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות&quot; אני מסכימה עם סמוטריץ'- אשתך רוצה לנוח אחרי לידה! אין לזה שום קשר לחאפלות או לערבים. יש לזה קשר לכך שהיא בראה חיים וזה מעייף. לקחת רגעים [&hellip;]</p>

<p>נגה עמית היא חברה טובה, היא אחת הנשים הכי חזקות, חכמות, יצירתיות וחיוביות שאני מכירה. טקסט זה לא מייצג אותה. אבל משהו בו לגמרי מייצג את היכולת של כולנו לשנוא וגם לאהוב, להעריך ולהוקיר כל אדם והמתנות שלו לעולם. יש כאן אמנם השתפכות של שנאה, אבל מבחינתי היא משקפת יותר מכל, אהבה עצומה לעולם והקו הדק [&hellip;]</p>

<p>ביולי האחרון תבעתי את ביטוח לאומי הם סרבו להכיר בכסף שהרווחתי בתור שכירה וחישבו את השכר שלי רק כעצמאית (שהוא נמוך משמעותית). אני מורת דרך במקצועי, בקיץ לפני הלידה עבדתי בטירוף, עשיתי תגלית אחרי תגלית, טיפסתי את המצדה 5 פעמים בזריחה, פעמיים דרך שביל הנחש (אבל מי סופרת). לא ידעתי מה אני אעשה אחרי הלידה [&hellip;]</p>

<p>את נגה הכרתי יחד עם אסנת בשבת מדהימה ומעוררת השראה בדרום לפני שנים רבות. נגה היא מסוג הנשים האלה, שנכנסות לחדר וזה כאילו מישהו הגביר את האור. היא תמיד לבושה צבעוני ויש לה חיוך שמצליח למוסס כל מחסום או התנגדות. היא גם במקרה אישה חריפה ואינטילגנטית, יצירתית בטירוף ומצליחה לשלב את היותה גיקית מחשבים, שחקנית פלייבק ססגונית [&hellip;]</p>

<p>פינת לידות הבית התחילה במטרה להעלות מודעות ולהפחית בורות בתחום לידות הבית. כפי שכתבתי בפוסט הראשון, אני ילדתי בבית אחרי שהכרתי כמה חברות שילדו בבית לפני. לרוב זה משהו שנתפס כהיפי והזוי, אבל הנשים שאני מכירה שעשו את הבחירה הזאת, הן במקרה גם הנשים הכי משכילות שאני מכירה. אסנת היא אחת מהן. היא אישה כזאת [&hellip;]</p>

<p>ילדתי בבית, מבחינתי זאת הייתה חוויה טרנספורמטיבית משנה חיים זאת הייתה הבחירה שאני הכי שלמה איתה והכי ממליצה עליה וכל כך נמאס לי לגונן על הבחירה הזאת ולהרגיש מאנשים שיקרים לי שאני חסרת אחריות ומסכנת את הילדה שלי ובעיקר תחושה חזקה של זלזול באינטיליגנציה של נשים שבוחרות ללדת בבית. למזלי, אני מוקפת בנשים שבחרו את [&hellip;]</p>

<p>אני משערת שכל אישה שנמצאת בזוגיות ובגיל הפוריות (ולפעמים גם גברים במצב משפחתי תואם) מכירה את זה &#8211; בכל רגע נתון שאת לא בהיריון, או במשכב לידה, עשויה לצוץ השאלה &quot;למה את מחכה?&quot; ולפעמים אפילו &quot;נו&#8230;?&quot; זה לא כל כך משנה אם כבר יש לך ילד.ה, או אפילו שניים. תמיד יהיה מי שיתעניין מתי תיכנסי [&hellip;]</p>

<p>1. את מדהימה! את בריאה, הגוף שלך בריא, התינוק-ת שלך בריא-ה תסמכי על עצמך ותסמכי על הגוף שלך. את מסוגלת. את חזקה. אם היית תקועה במעלית והיית נאלצת ללדת לבד, היית מצליחה לבד, בלי שום סיוע. תזכרי את זה ותזכירי לעצמך את זה כל הזמן. 2. להיעזר זה חשוב! את לא במעלית לבד, תפרגני לעצמך! הייתה [&hellip;]</p>

<p>ב-20/12/13 השתנו חיי לא משהו לא צפוי, משהו שהתכוננתי אליו ועדיין שום דבר לא נראה או הרגיש אותו דבר מאותה נקודת זמן. היא נכנסה לחיים האלה, בדרכה שלה בבית, 7 שעות צירים וברגע אחד הנה היא, אלו הפנים שלה זה היצור הקטן ששיהק לי בבטן. כך בבית, בפשטות ובטבעיות העל טבעי קרה וילדה קטנה נכנסה [&hellip;]</p>

<p>דריה נולדה ב20/12/13, בלידת בית, עם האבא המדהים שלה, עם מיילדת ודולה. הלידה ערכה שבע שעות מתוכם כמעט שעתיים צירי לחץ. זו הייתה החוויה הקשה, העוצמתית והמעצימה בחיי. היה לי הריון מדהים ומרגש, ידעתי מבלי להצטרך אף בדיקה (למרות שעשיתי את כולן) שהיא בריאה ושאני בריאה ושהגוף שלי יודע ללדת. גם ידעתי שכשאני מגיעה לבתי [&hellip;]</p>