אקטיביזם

<p>עוד שנה עברה שנה שבה היו פה שתי מערכות בחירות שנה שבה לצערי יהיו פחות נשים בכנסת מבעבר ועדיין כשבאתי לסכם עלו לי שתי התמונות האלה כמקור להשראה, לתקווה ולעוצמה. באחת, גרטה טונברג, שאם לא שמעת עליה עדיין אני אהיה מאוד מופתעת. גרטה היא בת 16 והיא הדבר הכי קרוב לנביאה מודרנית שיש. ונביאת זעם. [&hellip;]</p>

<p>שתי נשים נרצחו השבוע. שתי אימהות. עליזה שפק ז&quot;ל דיווחה למשטרה על אלימות מצד הפרוד שלה, אך זה לא עזר לה לשרוד. אנגווץ וואסה ז&quot;ל הייתה נשואה לשוטר, אימא לשלושה ביניהם בן חודשיים, הוא השתמש בנשק שלו כדי לרצוח אותה. אנגווץ היא ההרוגה העשרים ב2018 מרצח בתוך המשפחה. עוד אישה נפצעה בנתניה והיא עדיין במצב [&hellip;]</p>

<p>בשבוע שעבר תמר זנדברג נבחרה ברוב מוחץ לראשות מפלגת מרצ. אורלי לוי-אבקסיס הכריזה שהיא מקימה מפלגה משלה ומקבלת סקרים מחמיאים מאוד. מאז, זנדברג נכנסה לפרשייה לא נעימה וזוכה להכפשות ממחנה השמאל ועכשיו ראיתי כתבה בהארץ על לוי-אבקסיס שהטתה את הכף. הייתי עצבנית מספיק בשביל לשבת ולכתוב מחשבות על שתי ראשות המפלגה היחידות בכנסת ישראל: זנדברג [&hellip;]</p>

<p>אפשר להרגיש בדידות גם כשהאיש שאת אוהבת מחבק אותך בלילה אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מוקפת חברים ששרים לך 'יום הולדת שמח' אפשר להרגיש בדידות גם במשרה הנחשקת מכולם אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מטיילת בעולם אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מקבלת אלפי לייקים אפשר להרגיש בדידות גם כשזה הכי לא מתאים אפשר להרגיש חיבור [&hellip;]</p>

<p>כיפאח דסוקי ואני נהיינו חברות בפייסבוק בעקבות משהו שכתבה לפני שנים. המילים של האישה הזאת נכנסות ישר ללב. ידעתי שמדובר באישה סופר מיוחדת וששווה להכיר. כתבתי לה הודעה בפייסבוק, היא ענתה לי והשאר היסטוריה. נחשפתי לאישה מדהימה, פעילה חברתית, משוררת, פמיניסטית וטבעונית. אישה שכותבת בחסד ויודעת לבטא רעיונות סופר מורכבים בצורה פשוטה. היא הרימה קמפיין [&hellip;]</p>

<p>אני מודה, אני לא חובבת של טקסים הוליוודיים. הם לרוב דביקים, מזויפים, מלאי רגעים מבוימים ומהונדסים בהן גברים מגיעים בחליפות נוחות וסתמיות ונשים מדדות בעקבים חסרי פרופורציה, בשכבות איפור, תוספות שיער ותלבושות מוגזמות שלא נראות נוחות אפילו לא בישיבה. אז מיותר לציין שלא ידעתי בכלל שהטקס עומד להתקיים, זה לא עניין אותי כהוא זה. אתמול [&hellip;]</p>

<p>&quot;אולי תתחילי את הסרטון לקמפיין בלספר שאת משתמשת בחיתולים למבוגרים ואז תצחקי? זה יצליח להעביר את הציניות וההומור שבך. אלה שלא מכירים אותך צריכים לראות עד כמה את מיוחדת!&quot; כתבתי לה. מעולם לא חשבתי להמליץ למשהי לספר על החיתולים שלה ובטח לא כדרך לגייס כסף. אבל גם מעולם לא הכרתי משהי כמו דניאל אור. דניאל [&hellip;]</p>

<p>מדהים לראות שוב איך קמפיין ויראלי מצית שיח ושינוי גלובלי. הגל הפעם שהחל בארה&quot;ב עם פרשת ויינסטיין והמשיך בגל של חשיפת מפורסמים מטרידנים, הגיע גם אלינו עם חשיפה של בכירים בתעשיית התקשורת כמו אלכס גלעדי וגבי גזית וזה ברור לכולנו שזה רק קצה הקרחון. נשים מתחילות להרים קול, להעיד, לדרוש לקיחת אחריות מצד גברים שפגעו. [&hellip;]</p>

<p>יש קטע כזה שמקצועות של נשים תמיד ירוויחו פחות. השכר הממוצע לחודש בעשרת המקצועות הנפוצים בקרב גברים כפולה (13,858 ש&quot;ח) מהשכר הממוצע לחודש בעשרת המקצועות הנפוצים בקרב נשים (6,561 ש&quot;ח). איך זה קשור? מי הרוב המוחץ בשירות הלאומי &#8211; נשים. לכן זה לא מפתיע שהמערך כולו סובל מ&quot;תסתדרו, זה מה יש&#8230;&quot;. בתור מש&quot;קית ת&quot;ש אני [&hellip;]</p>

<p>Supergirls  זה אופי זו קבוצת פייסבוק שצורפתי אליה לפני כשנה וחצי כשהייתה בחיתוליה. בהתחלה לא ממש הבנתי מה קורה ולמה זה טוב, אבל מהר מאוד נשאבתי לקסם של הקבוצה. מריה גרין פוברצ'יק מייסדת הקבוצה השכילה ליצור מרחב וירטואלי נשי, מפרגן, אקטיבי וסופר חיובי. למי שלא חברה בקבוצה, אני יכולה להגיד שיש שם אינטימיות מעוררת השראה, נשים [&hellip;]</p>

<p>את דניאל אור הכרתי דרך קבוצת אימהות בפייס. לדניאל יש סיפור חיים קשה מאוד, היא משדרות אם חד הורית לשלוש בנות מתוקות, יצאה ממערכת יחסים מתעללת, הייתה בעצמה בתור ילדה באומנה ומסגרות לנערות חוסות. משהי שבקלות הייתם יכולות לקרוא עליה בעיתון כעוד אישה שנרצחה (כתבתי עליה בהרחבה כאן). אבל לא רק שהיא לא שם, היא [&hellip;]</p>

<p>בשבוע האחרון הייתי בקורס ניהול קהילות. קורס מצוין של Elevation Academy. בניצוחה של מריה גרין פוברצ'יק שעומדת מאחורי אחת מקבוצות הנשים הגדולות והמשפיעות בפייסבוק Supergirl זה אופי. הכרתי אחלה א/נשים, שמעתי הרצאות מעניינות, הרחבתי את אופקי בתחום בו אני עוסקת. ועל הדרך גם גיליתי כמה חריג מה שהצלחתי לעשות בדף שלי וכמה זה נגד כל הסיכויים. לראשונה למדתי [&hellip;]</p>

<p>אני ירושלמית. שרוטה מלידה. אלוהימא יודעת שאני אוהבת את העיר הזאת ושונאת אותה גם, תלוי מתי שואלים. אני יודעת איך זה מרגיש באוויר כשיש גל של פיגועים וכולם מפחדים, אני יודעת איך זה מרגיש ברחוב כשמנהיגי העולם מגיעים לבקר, אני יודעת איך זה מרגיש כשנשים חרדיות רוצות להזכיר לי שבת ישראל צריכה להיות צנועה, אני [&hellip;]</p>

<p>אחרי חודש מזעזע, עם שלוש פרשיות של אונס קבוצתי בארץ, עם טראמפ (רלוונטי לארבע השנים הקרובות), עם כתבת בוקרשט המציגה נורמליזציה של יחס לנשים כאל מוצר צריכה בפריים טיים וזה רק מדגם קטן. חשוב לזכור שכשמרגיש הכי חשוך, צריך להיאחז באור ולהמשיך ללכת לקראתו. בשבוע האחרון היו גם ידיעות טובות ומרגשות בחזית הפמיניסטית שחשוב לציין [&hellip;]</p>

<p>לפני יומיים עמדתי על הבמה יחד עם עוד נשים מעוררות השראה שמשנות מציאות, מול 400 נשים מדהימות לא פחות. חנאן ואני הרצנו על כוחה של חברות בין נשים, על פסטיבל נשות האדמה. היה ערב מרגש ומרתק לכבוד יום האישה בארגון של המועצה האיזורית פרדס חנה &#8211; כרכור. זה היה ערב שהיווה פריצת דרך חשובה עבורי. פעם [&hellip;]</p>

<p>בדיוק לפני שנה בשעה הזאת התהפכתי במיטה מרוב התרגשות. אחרי חודשים של עבודה מאומצת, מתח, הכנות וחששות, הגיע היום המיוחל. פסטיבל נשות האדמה הוא פסטיבל שאירגנו יחד, נשים יהודיות וערביות בחווה הכפרית לשלום בבקה אל גרבייה, פסטיבל שהביא נשים מכל המגזרים לחגוג יחד את יום הנשים הבינלאומי. זה התחיל מפגישה שלי ושל חנאן אבו מוך מנהלת [&hellip;]</p>

<p>כתבתי לא מעט על לידות בית והנושא של זכות בחירה בלידה כמאבק פמיניסטי חשוב לי מאוד. כשקראתי פוסט ישן ומדויק בנוגע לעוול שנעשה לנשים יולדות בבתי חולים, שכתבה אור-לי ברלב, חברה ואקטיביסטית מהשורה הראשונה (מי שלא מכירה- חובה לעקוב אחרי הפעילות שלה) ביקשתי את רשותה לתת לו במה כאן. הפוסט נכתב בהארץ ב2006 והקדים את זמנו מאוד, הרבה השתנה מאז [&hellip;]</p>

<p>מזה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על העוולות הנוראיות שהפטריארכיה מעוללת לגברים. על דברים שמכאיבים לי בלב כשאני חושבת על החינוך שלנו לגבריות. כתבתי כמה פעמים ונתקעתי. השבוע חל יום המאבק נגד אלימות כלפי נשים וכתבתי פוסט זועם על שתיקת הגברים ועל כך שצריך לשנות את השם של היום ליום המאבק באלימות גברית. בעקבותיו חבר [&hellip;]</p>

<p>בשבוע הבא חל יום המאבק באלימות כלפי נשים, שזה שם מכובס ומקרבן ששם את הזרקור במקום הלא נכון. נשים חוטפות מכות מגברים, בין אם זה האבות, האחים, הבעלים שלהן, אלו שאמורים להגן ולאהוב, או שהן סובלות מאלימות כלפיהן כשהן מסרבות לחיזורים, כשהן הולכות ברחוב, עומדות באוטובוס, מול הבוס בעבודה, או המפקד בצבא ואתם כמו חבורה [&hellip;]</p>

<p>כנס אקטיביסטה שמיועד לפעילות חברתיות ברחבי הארץ בוטל לאחר שעלו חילוקי דעות קשים בצוות המארגן. לא לקחתי חלק בארגון הכנס, אך עקבתי ושמחתי על היוזמה המבורכת. אין לי מושג מה קרה בפועל, כל הכתוב מבוסס על מה שקראתי ברשת. בימים האחרונים פרסמו שתי אקטיביסטיות פלסטיניות טורי דעה בפוליטיקלי קוראת. איה זינאתי כתבה &quot;אנחנו לא באותה סירה- [&hellip;]</p>