הורות

<p>אם אתה כאן, כנראה שאתה גבר שווה. הכותרת הזאת לא מדברת להרבה גברים&#8230;. איזה כיף שאתה קיים 🙂 הכנתי את הרשימה הזאת כדי להקל על הגבר שלי, אבל גם כדי להקל על עצמי, כדי לתמלל הרבה דברים לא כתובים. הרשימה הזאת מיועדת לכל המגדרים ולכל מערכות היחסים. אבל מכיוון שאני במערכת יחסים עם גבר (מהמם), [&hellip;]</p>

<p>אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר כמה שנים. בחודשים האחרונים הגענו למרפאת פוריות ונעזרים ברפואה המערבית כדי להביא עוד ילד.ה לעולם. למדתי המון בחודשים האלה, על מה שעוברות אינספור נשים עם בעיות פוריות. פניתי לקבוצת 'טיפולי פוריות &#8211; תמיכה עד להצלחה' כדי לעזור לי במחקר ולהבין מכמה שיותר נשים מה הכי כואב בתהליך הזה. ריכזתי פה [&hellip;]</p>

<p>אז האיש שלי ואני מנסים בשלוש+ שנים האחרונות להביא עוד ילד.ה לעולם, אחות לילדה המהממת שכבר יש לנו. היא בת 4. היא הגיעה אחרי שנתיים של ניסיונות והפלה באמצע, אבל בלי שום התערבות רפואית. כשהיא הייתה בת שנה חשבנו שנתחיל לנסות וכשזה יקרה, זה יקרה. אחרי שנה חשבנו לנו שאם זה לא קרה עד כה, [&hellip;]</p>

<p>רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים, אני רוצה להעביר מסר להורים. מהילדה הקטנה והלא מקובלת שהייתי. היישר לאלה ששולחים את הילדותים שלהןם השבוע לחזית הכשל החברתי במדינה שלנו ומפקיד אותןם בידי משרד החינוך. יש לי בעיית זיכרון קשה. או שמא מדובר בהדחקה. (כשאדע אעדכן אתכן) אני הייתי ילדה שברירית ורגישה. הייתי פגיעה וחלשה ואיפהשהוא שם, בתחתית [&hellip;]</p>

<p>קראתי במקרה את סיפורה של סמנתה סמית' בפוסט שכתב יאיר נבות, עיתונאי ובשנים האחרונות הכתב של ידיעות אחרונות וקול ישראל במוסקבה. ביקשתי את רשותו לפרסם את זה גם כאן, כי זו השראה מדהימה להקשבה לילדה ונתינת במה מדהימה לקול של התום והתקווה שילדות מביאות לעולם. מקווה שכולנו כהורים נשכיל להקשיב להן ולהדהד את הקולות שלהן. &quot;הביטו בתמונתה [&hellip;]</p>

<p>להיות חלק מקבוצות נשים וירטואליות זו מתנה נהדרת לחיים שלי. אני מכירה ככה נשים נפלאות ולומדת מהן המון ומתרשמת תמיד מהאומץ שלהן. אינטימיות ומרחב בטוח לנשים זה חסד אמיתי. ככה הגעתי לטקסט הזה, שאישה חשפה בקבוצת פייסבוק סודית, בשמה המלא. ככה למדתי שיש כנראה נשים וגברים רבים שנאלצים להתמודד עם הרטבות לילה בגיל מבוגר, בבדידות [&hellip;]</p>

<p>קראתי את הטקסט החשוב הזה בקבוצת נשים. בתור ילדה החוויה שאין לקול שלי מקום היא חוויה שנצרבה בי, שאני עדיין נאבקת איתה. כשבדקתי בגוגל הזדעזעתי מכמה הנושא הזה של שיוויון לילדים וילדות הוא לא מדובר. שיוויון זכויות עבור ילדים. פשוט לא מופיע בגוגל באנגלית או בעברית. תקראו ותבינו למה כל כך חשוב להתחיל לדבר על [&hellip;]</p>

<p>כתבתי לא מעט על לידות בית והנושא של זכות בחירה בלידה כמאבק פמיניסטי חשוב לי מאוד. כשקראתי פוסט ישן ומדויק בנוגע לעוול שנעשה לנשים יולדות בבתי חולים, שכתבה אור-לי ברלב, חברה ואקטיביסטית מהשורה הראשונה (מי שלא מכירה- חובה לעקוב אחרי הפעילות שלה) ביקשתי את רשותה לתת לו במה כאן. הפוסט נכתב בהארץ ב2006 והקדים את זמנו מאוד, הרבה השתנה מאז [&hellip;]</p>

<p>את בת שלוש היום קמת בבוקר שמחה לגלות ממתקים שאבא קנה לך ליד המיטה לגן הגעת בשמחה וישר רצת לשחק עם חברים את רצה כמעט לכל מקום כל הזמן ברגליים יחפות אם אפשר. הלכנו לבריכה היום את דגיגה קטנה שלווה ושמחה במים העוטפים אותך צוללת, שוחה, עושה גילגולים במים, קופצת להסתכל ולהשתאות. אני רוצה להזכיר [&hellip;]</p>

<p>דנה בן יאיר בת ה-11 נפטרה בשבוע שעבר, אחרי התמודדות מדהימה עם מחלת הסרטן וכשזה היה כבר מאחוריה, זיהום פתאומי הוביל להתדרדרות מהירה ולפטירתה. אני מכירה את שמעון מהצבא, הוא דוד של דנה. במהלך החודשים הוא שיתף בהתמודדות של הילדה הקטנה והאמיצה הזאת עם המחלה הנוראית הזאת. זה הרגיש כאילו הגרוע מכל מאחוריה ואז ההודעה [&hellip;]</p>

<p>ידיד טוב ואהוב התקשר נסער. איש מקסים, ערכי מאוד ואכפתי, פעיל במעגלים חברתיים ועורך דין בעוונותיו. הוא התקשר לבדוק מה דעתי על המשפט הציבורי של בוכריס. איך יכול להיות שהנפגעות הסכימו לעסקת הטיעון ועדיין ממשיכים לרדוף צדק? הוא העלה טענה מעניינת, הרי לתפיסתנו אנשים בני 18 ומעלה הם בגירים, הם מוסמכים לאחוז נשק, אנחנו סומכים על [&hellip;]</p>

<p>מזה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על העוולות הנוראיות שהפטריארכיה מעוללת לגברים. על דברים שמכאיבים לי בלב כשאני חושבת על החינוך שלנו לגבריות. כתבתי כמה פעמים ונתקעתי. השבוע חל יום המאבק נגד אלימות כלפי נשים וכתבתי פוסט זועם על שתיקת הגברים ועל כך שצריך לשנות את השם של היום ליום המאבק באלימות גברית. בעקבותיו חבר [&hellip;]</p>

<p>פוסט שתורגם על ידי יעל זליגמן המדהימה- תזכורת חשובה לכולנו הורים, בנות ובנים: &quot;שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער ככה יצרתם את הפחד מפני החיפוש הפנימי לעולם לא ארצה שבתי תגביל את הדרך שלה רק למחוזות פתוחים, מוארים; רק למקומות שבהם קל לגעת ולראות. כי למדתי שלפעמים האמת באשר למי שאנחנו, שוכנת בין הצללים והמקומות [&hellip;]</p>

<p>אם בשיגרה בת השנתיים ושמונה שלי רואה אולי פעם ביום כמה דקות של סרטונים ביוטיוב, בואו נגיד שקייטנת אימא התפשרה על הרבה יותר מזה. אבל אם כבר אני צריכה לצפות בזה, רציתי לראות שוב קלאסיקות מהילדות שלי. אני לעומתה, הייתי ילדת מסך קלאסית. מבוקר עד ערב, ככה למדתי את האנגלית שלי וכנראה עוד דברים בעולם, [&hellip;]</p>

<p>שבוע ההנקה חל השבוע וכל יום חשבתי לעצמי שאני צריכה לכתוב. אני הרי מניקה כבר שנתיים ו8, זה חלק מרכזי מהזהות וההורות שלי.  אבל זה נדחה ונדחה. משהו הפריע לי לשבת ולכתוב את זה ורק אתמול בלילה בעצם הבנתי למה. הנקה זה מורכב וזה מגלם בתוכו את כל מה שאני אוהבת באימהות יחד עם כל [&hellip;]</p>

<p>אני כבר כמה חודשים (אולי שנה) מדברת בטלפון עם אישה חרדית. זתומרת היא מדברת איתי. יש לה טלפון כשר והוא לפעמים אצל בעלה. אז היא ביקשה שרק היא תתקשר והיא אכן מתקשרת. אני לא רוצה להרחיב כי ביקשתי ממנה לכתוב את הדברים שדיברנו עליהם כדי לתת לה קול. אבל היא סרבה ואני מכבדת את זה. [&hellip;]</p>

<p>במשך שנים אמרתי שאני לא שונאת אף אחד חוויתי את זה כמין רגש בזוי כזה ששייך לאספסוף זועם. לאנשים לא מודעים. למי שלא עובדת על עצמה כשנהייתי אימא ההבנה שלי השתנתה היצור הפצפון הזה שנהייתי אחראית עליו בשנייה, השתלט לי על החיים וזה היה מלווה ברגשות הכי עזים וסוערים שהרגשתי מעודי&#8230; מרגע שהיא מחייכת ואני [&hellip;]</p>

<p>כולנו הוצפנו מהתמונות של הילדים המתוקים המחופשים למגוון תחפושות (הרוב אלזה וספיידרמן אבל ניחא). בת השנתיים שלי היום הייתה ב3 תחפושות שונות, בהתחלה שמנו את תחפושת הליצן שסבתא קנתה לה, אבל אז היא התעקשה שהיא לא רוצה. אז הורדנו והיא רצתה איזו שמיכי ובובה ואבא שלה אילתר לה מנשא לבובה ועם זה היא התהלכה לרכב לגן. [&hellip;]</p>

<p>יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים שהיא יצור פלאי, שילוב של נינג'ה חסרת פחד עם נסיכה פאשניסטה עקשנית היא אוהבת את כל מה שאני לא. ורוד ונצנצים, נעלי עקב (תודה לסבתא שהביאה לה), מלמלה, גרביונים, שרשראות, ושאר אקססוריז. היא משלבת את זה באהבה לטרקטורים ובכלל לספורט מוטורי (הסרטון האהוב עליה ביוטיוב זה ג'יפ שהופך [&hellip;]</p>

<p>לפני שנהייתי אימא הייתה לי שיחה מעניינת עם בן דוד שלי ואשתו דברנו על מה ההורות עושה לזהות והם סיפרו לי שהם קראו על כך שהורות זה סוג של שואה לזהות. במשמעות של חורבן מוחלט של מה שהיה ובנייה מחודשת. כשהם דיברו על זה אז, לא ממש הבנתי. דריה נכנסה לחיי בלידה מדהימה, קשה, כואבת [&hellip;]</p>