נערות

<p>שתי נשים נרצחו השבוע. שתי אימהות. עליזה שפק ז&quot;ל דיווחה למשטרה על אלימות מצד הפרוד שלה, אך זה לא עזר לה לשרוד. אנגווץ וואסה ז&quot;ל הייתה נשואה לשוטר, אימא לשלושה ביניהם בן חודשיים, הוא השתמש בנשק שלו כדי לרצוח אותה. אנגווץ היא ההרוגה העשרים ב2018 מרצח בתוך המשפחה. עוד אישה נפצעה בנתניה והיא עדיין במצב [&hellip;]</p>

<p>קראתי את הטקסט הזה וביקשתי רשות מאנונימית לפרסם אותו כי זו בעיה שקופה. טאבו. לא מדובר. קנאה בין נשים בתוך המשפחה. כשאמא מקנאה בבנות שלה. כשהאחיות מקנאות אחת בשנייה. ומה ההשלכות ארוכות הטווח של זה? האם אפשר לטפל בזה? מה המסר שעובר לילדה שמקנאות בה? העדות הזאת חשובה כי היא מתמללת את החוויה האישית של [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את איימי גלעדי בסמינר לעסקים עם מנטורים מכל העולם שהתקיים במרץ האחרון. היא משוויץ, נשואה לישראלי, גרה בהרים ומובילה בתחום המיניות והזוגיות בשוויץ. כשהכרנו, חשבתי לעצמי שהייתי ממש שמחה להיות כמוה עוד כמה חודשים. התחברנו ישר. כשהיא סיפרה לי שהיא מגיעה לבקר בארץ ביקשתי ממנה שתעביר פה סדנה. לשמחתי הרבה היא הסכימה וביום רביעי [&hellip;]</p>

<p>המדריך לתעופה עצמית ? מאת גל ליבר &#8211; קריאה והפנמה חובה &quot;מוקדש לכל חברותי ובמיוחד לאחת &#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;- מה חסר לך? את יפה, חכמה, מעניינת וכיפית. החברות שלך רואות את זה, הילדים שלך רואים את זה, בן/בת הזוג שלך רואה את זה, אבל את. את מבקרת את עצמך ללא רחם, רואה את הפגמים, את הטעויות, את הכישלונות. לפעמים [&hellip;]</p>

<p>שבוע הספר עבר אמנם. אבל עדיין אני רוצה להמליץ על ספרים ששינו את החיים שלי ושאני בטוחה שיכולים לעשות המון בשבילכן. עדיף מאוחר מלעולם לא וככל הנראה תוכלו למצוא אותם די בזול במיזם החברתי המקסים 'סיפור חוזר' שבו יש גם רווח סביבתי &#8211; יד שנייה וגם רווח חברתי כי הוא מופעל על ידי אנשים המתמודדים [&hellip;]</p>

<p>אפשר להרגיש בדידות גם כשהאיש שאת אוהבת מחבק אותך בלילה אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מוקפת חברים ששרים לך 'יום הולדת שמח' אפשר להרגיש בדידות גם במשרה הנחשקת מכולם אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מטיילת בעולם אפשר להרגיש בדידות גם כשאת מקבלת אלפי לייקים אפשר להרגיש בדידות גם כשזה הכי לא מתאים אפשר להרגיש חיבור [&hellip;]</p>

<p>יש לי גישה מורכבת למחמאות שקשורות למראה שלי. זה הופך ליותר מורכב כשהמחמאות מגיעות מגברים. משהו בזה מעורר בי אי נוחות. בקבוצה סגורה נתקלתי בפוסט הזה. משהו בכמה שזה שגרתי וגם בזה ששני הצדדים ידעו באותו רגע שנחצה איזה קו ושהגבר היה מספיק מודע והגון כדי להודות בזה, זה היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. ביקשתי [&hellip;]</p>

<p>אני כותבת את כל זה בשבילי. החלטות שאני מחליטה לקראת השנה החדשה. ממבט מהצד, נראה שההחלטות האלה יכולות לדבר גם אליכן. מוזמנות לאמץ וגם להוסיף בתגובות. מה אימצתן? מה הייתן מוסיפות? את שווה יותר. שימי את המילים האלה בדיפולט של המוח שלך. כל פעם שהמחשבות נודדות לספקות, הקטנה עצמית או משהו כזה, חזרי לדף הבית [&hellip;]</p>

<p>אני שמנה ואני סבבה עם זה הסתכלתי על עצמי בכמה תמונות השבוע וראיתי שאני שמנה. יש יותר שמנות ממני. יש יותר רזות ממני. אבל בהגדרה החברתית אני לובשת לארג' ואקסטרה לארג', מתפארת במידה 44 בג'ינסים אני שמנה. אני זוכרת בדיוק מתי קלטתי שהשמנתי. כי הייתי ממש רזה לפני הלידה ואחרי הלידה ופתאום, איזה יום, במעבר [&hellip;]</p>

<p>יש קטע כזה שמקצועות של נשים תמיד ירוויחו פחות. השכר הממוצע לחודש בעשרת המקצועות הנפוצים בקרב גברים כפולה (13,858 ש&quot;ח) מהשכר הממוצע לחודש בעשרת המקצועות הנפוצים בקרב נשים (6,561 ש&quot;ח). איך זה קשור? מי הרוב המוחץ בשירות הלאומי &#8211; נשים. לכן זה לא מפתיע שהמערך כולו סובל מ&quot;תסתדרו, זה מה יש&#8230;&quot;. בתור מש&quot;קית ת&quot;ש אני [&hellip;]</p>

<p>רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים, אני רוצה להעביר מסר להורים. מהילדה הקטנה והלא מקובלת שהייתי. היישר לאלה ששולחים את הילדותים שלהןם השבוע לחזית הכשל החברתי במדינה שלנו ומפקיד אותןם בידי משרד החינוך. יש לי בעיית זיכרון קשה. או שמא מדובר בהדחקה. (כשאדע אעדכן אתכן) אני הייתי ילדה שברירית ורגישה. הייתי פגיעה וחלשה ואיפהשהוא שם, בתחתית [&hellip;]</p>

<p>קראתי במקרה את סיפורה של סמנתה סמית' בפוסט שכתב יאיר נבות, עיתונאי ובשנים האחרונות הכתב של ידיעות אחרונות וקול ישראל במוסקבה. ביקשתי את רשותו לפרסם את זה גם כאן, כי זו השראה מדהימה להקשבה לילדה ונתינת במה מדהימה לקול של התום והתקווה שילדות מביאות לעולם. מקווה שכולנו כהורים נשכיל להקשיב להן ולהדהד את הקולות שלהן. &quot;הביטו בתמונתה [&hellip;]</p>

<p>להיות חלק מקבוצות נשים וירטואליות זו מתנה נהדרת לחיים שלי. אני מכירה ככה נשים נפלאות ולומדת מהן המון ומתרשמת תמיד מהאומץ שלהן. אינטימיות ומרחב בטוח לנשים זה חסד אמיתי. ככה הגעתי לטקסט הזה, שאישה חשפה בקבוצת פייסבוק סודית, בשמה המלא. ככה למדתי שיש כנראה נשים וגברים רבים שנאלצים להתמודד עם הרטבות לילה בגיל מבוגר, בבדידות [&hellip;]</p>

<p>לפני יומיים עמדתי על הבמה יחד עם עוד נשים מעוררות השראה שמשנות מציאות, מול 400 נשים מדהימות לא פחות. חנאן ואני הרצנו על כוחה של חברות בין נשים, על פסטיבל נשות האדמה. היה ערב מרגש ומרתק לכבוד יום האישה בארגון של המועצה האיזורית פרדס חנה &#8211; כרכור. זה היה ערב שהיווה פריצת דרך חשובה עבורי. פעם [&hellip;]</p>

<p>קראתי את הטקסט החשוב הזה בקבוצת נשים. בתור ילדה החוויה שאין לקול שלי מקום היא חוויה שנצרבה בי, שאני עדיין נאבקת איתה. כשבדקתי בגוגל הזדעזעתי מכמה הנושא הזה של שיוויון לילדים וילדות הוא לא מדובר. שיוויון זכויות עבור ילדים. פשוט לא מופיע בגוגל באנגלית או בעברית. תקראו ותבינו למה כל כך חשוב להתחיל לדבר על [&hellip;]</p>

<p>לקח לי 31 שנה להבין כמה אהבו אותי. הייתי עיוורת לזה. הייתה לי חברה שאמרה תמיד שבי מתאהבים. ואני נשבעת לכן, בכל היקר לי. שחשבתי שהיא אומרת את זה סתם. אני חוויתי את עצמי כמכוערת. קונפה כזאת. עם אף גדול. הרגשתי שהאף שלי הולך לפני. שאולי לאנשים לא נעים לא להסתכל עליו. והקטע הכי מדהים [&hellip;]</p>

<p>את בת שלוש היום קמת בבוקר שמחה לגלות ממתקים שאבא קנה לך ליד המיטה לגן הגעת בשמחה וישר רצת לשחק עם חברים את רצה כמעט לכל מקום כל הזמן ברגליים יחפות אם אפשר. הלכנו לבריכה היום את דגיגה קטנה שלווה ושמחה במים העוטפים אותך צוללת, שוחה, עושה גילגולים במים, קופצת להסתכל ולהשתאות. אני רוצה להזכיר [&hellip;]</p>

<p>דנה בן יאיר בת ה-11 נפטרה בשבוע שעבר, אחרי התמודדות מדהימה עם מחלת הסרטן וכשזה היה כבר מאחוריה, זיהום פתאומי הוביל להתדרדרות מהירה ולפטירתה. אני מכירה את שמעון מהצבא, הוא דוד של דנה. במהלך החודשים הוא שיתף בהתמודדות של הילדה הקטנה והאמיצה הזאת עם המחלה הנוראית הזאת. זה הרגיש כאילו הגרוע מכל מאחוריה ואז ההודעה [&hellip;]</p>

<p>מזה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על העוולות הנוראיות שהפטריארכיה מעוללת לגברים. על דברים שמכאיבים לי בלב כשאני חושבת על החינוך שלנו לגבריות. כתבתי כמה פעמים ונתקעתי. השבוע חל יום המאבק נגד אלימות כלפי נשים וכתבתי פוסט זועם על שתיקת הגברים ועל כך שצריך לשנות את השם של היום ליום המאבק באלימות גברית. בעקבותיו חבר [&hellip;]</p>

<p>בשבוע הבא חל יום המאבק באלימות כלפי נשים, שזה שם מכובס ומקרבן ששם את הזרקור במקום הלא נכון. נשים חוטפות מכות מגברים, בין אם זה האבות, האחים, הבעלים שלהן, אלו שאמורים להגן ולאהוב, או שהן סובלות מאלימות כלפיהן כשהן מסרבות לחיזורים, כשהן הולכות ברחוב, עומדות באוטובוס, מול הבוס בעבודה, או המפקד בצבא ואתם כמו חבורה [&hellip;]</p>