אקטיביזם

<p>היום שטראמפ נבחר לנשיאות ארה&quot;ב היה יום רגיל לחלוטין בשבילך. קמת בשמחה בבוקר והלכנו לגן כשכבר כמעט בטוח שקלינטון הפסידה, אבל היה עוד שביב תקווה. כשהגענו קפצת ישר לשחק בעוד אני ושני אבות שוחחנו על זה בדאגה. כשבאתי לקחת אותך מהגן, הבטן התהפכה לי. הבאתי ילדה לעולם שבו עשרות מיליוני א/נשים בחרו בגבר גזען, שהתבטא בצורה [&hellip;]</p>

<p>נירית שרון היא אמנית, משוררת ואקטיביסטית מוכרת ופעילה, היא  בת 62, נשואה באהבה גדולה ויש לה 3 בנים. היא השראה מדהימה לאקטיביזם שיש בו חיבור לנשיות, לרוחניות ולחיוביות, שזה שילוב נדיר ולכן היה לי חשוב לראיין אותה ולהבין איך היא עושה את זה. איך התחלת לפסל וליצור? ככשהייתי נערה יצרתי מכל הבא ליד, אבל לא היו יותר [&hellip;]</p>

<p>ראינו את הסרט &quot;כלבי מלחמה&quot; הערב. סרט  על שני גברים צעירים שהפכו לסוחרי נשק בינ&quot;ל ועל התעשייה הכלכלית שמניעה את גלגלי המלחמה. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. הסרט היה מאוד שוביניסטי, (אפשר לקרוא ביקורת מפורטת של נגה כהן) ובמהלכו התמלאתי זעם על הגברים שמניעים את מכונת המלחמה הזאת ועל זה שגברים אמתיים צריכים להבין שהגיע הזמן לפנות [&hellip;]</p>

<p>פוסט חשוב שתורגם מאנגלית על ידי שלהב מאיו, מאת אנונימית: &quot;זאת האמת: החבר שלי לשעבר התעלל בי. היחס שלו אלי היה גרוע יותר ממה שכל מי שלא נכח שם אי פעם ידע. חלק מכן אולי יאמינו לי אם אספר. אבל שמעתי שוב ושוב את הסיבות הנפוצות לפקפק בקורבנות &#8212; ואני הפסקתי לספור כמה מהן תקפות [&hellip;]</p>

<p>אם בשיגרה בת השנתיים ושמונה שלי רואה אולי פעם ביום כמה דקות של סרטונים ביוטיוב, בואו נגיד שקייטנת אימא התפשרה על הרבה יותר מזה. אבל אם כבר אני צריכה לצפות בזה, רציתי לראות שוב קלאסיקות מהילדות שלי. אני לעומתה, הייתי ילדת מסך קלאסית. מבוקר עד ערב, ככה למדתי את האנגלית שלי וכנראה עוד דברים בעולם, [&hellip;]</p>

<p>כולם עכשיו בחגיגות האולימפיאדה, לובה פיין שמה את הדברים בפרופורציות. קריאה חשובה: &quot;אתחיל מהסתייגות. מזה כמה ימים אני רואה את הרשת מוצפת בסרטוני מוטיבציה, ממים מצחיקים, רגעי אושר וגאווה, סיפורי ספורטאיות מעוררות השראה ורואה היטב את החיובי שבעניין. אני גאה בירדן ג'רבי הנפלאה ושולחת אנרגיות חיוביות לנטע ריבקין ולכל שאר הספורטאיות העומדות להתחרות. יחד עם [&hellip;]</p>

<p>מאז שהייתי ילדה אני זוכרת שהשאלה 'למה' ליוותה אותי. הדהדה בי. לא הבנתי איך יכול להיות שמחנכים אותנו להגיון אחד ואז עולם המבוגרים פועל אחרת. למה יש כל כך הרבה שנאה וקיטוב? למה אנשים מתפוצצים ברחובות? למה יש עניים שחיים ברחוב? למה יש אנשים עם כל כך הרבה כשלאחרים אין כלום? למה מכריחים אותי לשבת [&hellip;]</p>

<p>אמל חסן היא טבעונית, אימא לשלושה שגרה במשהד. היא מנהלת אדמיניסטרטיבית של יחידת אונקולוגיה בכללית נצרת, פעילה בקידום הטבעונות והעלאת המודעות לזכויות בעלי חיים. עכשיו היא פעילה מאוד בארגון הצעדה 'כולנו קולם' שתיערך בחיפה. חברה התעקשה שאני חייבת להכיר אותה, כי היא אישה מעוררת השראה. מה אני אגיד? היא צדקה! (בתמונה אמל מחזיקה שלט ובו [&hellip;]</p>

<p>תמיד רציתי כלבה מגיל מאוד צעיר ואיכשהוא, הגורל זימן לי רק כלבים. חמודים, מקסימים, מתוקים, אבל זכרים. לפני חודש+ התגלגלה אלינו כלבה לאומנה. הוטרינרית לא מצאה שבב ונאלצנו לקבל החלטה אם לעקר אותה או לא. התלבטתי. בתור אישה ואימא, בזהות שלי הייתי אימא הרבה לפני שהילדה שלי נולדה. זה חלק מהותי ממי שאני. הלידה, ההנקה, החוויה [&hellip;]</p>

<p>הקבוצה הגדולה ביותר של פמיניזם בארץ 'שיח פמיניסטי' (עם כמעט 18,000 משתתפות!) גועשת ורועשת מזה יותר מדי זמן כתוצאה משני נושאים אידאולוגיים חשובים: טבעונות- זכויות בעלי חיים פוליטיקה- זכויות לפלסטינים אחרי הרבה מדי שרשורים, תגובות לא נעימות והתערבויות הכרחיות של המנהלות, בנושאים הנפיצים האלה, היה לי חשוב להסביר מה הקשר מבחינתי. בצבא התחלתי בתור מש&quot;קית ת&quot;ש, לראשונה [&hellip;]</p>

<p>פדריקה מוגוריני למי שלא מכירה, היא שרת החוץ של האיחוד האירופי. מוגוריני היא פוליטיקאית איטלקייה שהתקדמה בזכות עצמה והגיעה לאחת המשרות החזקות והמשפיעות ביותר באירופה ובעולם (והיא רק בת 43). היא עלתה לכותרות אתמול כשבאמצע נאום שנשאה בעקבות הפיגועים הקשים שקרו בבריסל, היא לא יכלה לעצור את הדמעות. הכותרות בתקשורת מיהרו להלל: &quot;בלגיה בוכה כמו [&hellip;]</p>

<p>כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם שמעתי את המשפט הזה בהודו. בבית יתומים שהקימה אישה ברישיקש. מדי ערב לפני השינה הילדות והילדים מתכנסים יחד, במעגל, בכל הגילאים לשיר שירי אחווה ואהבה. המשפט הזה בשיר נחקק לי &quot;כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם&quot;. בתוך כל הדרמה האנושית האישית של כל אחת ואחד מאתנו, יש את הטבע. ולא [&hellip;]</p>

<p>תראו את הסרט 'סופרג'יסטיות' על המאבק לזכות ההצבעה לנשים בבריטניה בתחילת המאה ה20. לא יאומן מה נשים עברו אז, כמה סבל והקרבה היה כרוך במאבק להשגת זכות אלמנטרית כמו הצבעה. מה שלא פחות מדהים הוא עד כמה הנשים האלה נשכחו. שמותיהן לא זכורים כמו מרטין לותר קינג או נלסון מנדלה. אולי כי לנשים יש נטייה [&hellip;]</p>

<p>נתקלתי ברעיון של יוזמת 'דבר אלינו' בכמה קבוצות פייסבוק שאני חברה בהן וחשבתי שזה מבריק! זה הרי לא ביג דיל, כולה יום אחד בשנה שכולנו, בחיי היומיום שלנו, ברדיו, באוניברסיטה, בבית הספר, בטלוויזיה, בפייסבוק נדבר בלשון נקבה. זה אקטיביזם וירטואלי במיטבו בעיני. כי מהפעולה הקטנה הזאת יכולה להתפתח מודעות לצורה שבה נשים חיות את חייהן 365 [&hellip;]</p>

<p>כמה קילומטרים מאתנו, נשים ברשות הפלסטינית מצליחות להתברג בתפקידים בכירים ולעשות היסטוריה, ואני כמעט בטוחה שהרוב לא שמעו על זה. הגיע הזמן שתכירו את ארבעת השרות הנפלאות שזו הקדנציה הראשונה שלהן ברשות הפלסטינית: עביר עודה &#8211; שרת הכלכלה הראשונה. בעלת תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים. פרופ' ח'ולה שח'שיר &#8211; שרת החינוך. בעלת תואר [&hellip;]</p>

<p>כשראיתי את התמונה הזאת של אנדרה גלן, לא יכולתי להישאר אדישה. תמונה שמספרת כל כך הרבה. על האישה והגבורה. על האומץ. אישה ששווה להכיר! גירסה מקוצרת מהאתר של יד ושם: גלן הייתה רק בת 20, מורה בבריסל, כשבקיץ 1942, תלמיד שלה הגיע עם הטלאי הצהוב. לראות תלמיד שלה מסומן ומושפל הרתיח אותה, והיא הורתה על כל הכיתה- יהודים ולא [&hellip;]</p>

<p>קראתי בפייסבוק את הפוסט של דפנה מורל וקיבלתי את הסכמתה לשתף אותו, כי הזווית שלה כל כך מעניינת וכל כך לא פופולרית בקרב נשים, למרות שהיא בהחלט שווה חשיבה: תמר זנדברג, אתמול היית בכנס של השדולה למדיניות הנשק. היה לי מאוד חבל שנכנסת חמש דק אחרי שדיברתי, ולא היית בכל הדיון, על מנת לשמוע עוד [&hellip;]</p>

<p>לפני כמה שבועות הייתי בהקרנה של הסרט &quot;גרשו את השטן בחזרה לגיהנום&quot; מטעם תנועת 'נשים עושות שלום'. הסרט מתאר את מאבקן הנחוש של נשות ליבריה להביא שלום לארצן. מול כנופיות ילדים-מסוממים-חמושים ושיכורי כוח, שאנסו, שחטו, בזזו, חיללו, והרסו את המדינה ואנשיה, הן התייצבו יחד, נשים נוצריות ומוסלמיות, כפריות ועירוניות, מכל המעמדות ונקטו עמדה ברורה להבאת השלום. [&hellip;]</p>

<p>נכתב בפברואר 2013, בהשראת ה VDAY, יום הווגינה=פות שיזמה איב אנסלר מחברת המחזה מונולוגים מהווגינה. ה VDAY חל ביום האהבה (14/2) וקורא לנשים וגברים לצאת לרחובות כדי להפסיק אלימות נגד נשים. בזמנו הייתי חלק מצוות ההפקה בארץ. היו אירועים מדהימים בכל רחבי הארץ והאירוע המרכזי התקיים ברחבת הסינמטק והיה מרגש ממש! העצוב הוא שכל מה שכתבתי אז, תקף עד עכשיו. [&hellip;]</p>

<p>אלינה זולוטושקו היא אחת הנשים השוות שיצא לי להכיר. אלינה היא חברת דירקטוריון של עמותת 'אור קטן אוגנדה' שפועלת בסלאמס בבירת אוגנדה עם האוכלוסייה המקומית, היא אחראית על כל הפעילות בארץ, היא גם מנהלת את הצפון הטבעוני בהתנדבות מלאה ובנוסף היא פתחה משפחתון טבעוני בגבעת עדה, בגישה ייחודית שפתח כבר סניף נוסף בפרדס חנה והביקוש רק [&hellip;]</p>