נשים

<p>כשראיתי את התמונה הזאת של אנדרה גלן, לא יכולתי להישאר אדישה. תמונה שמספרת כל כך הרבה. על האישה והגבורה. על האומץ. אישה ששווה להכיר! גירסה מקוצרת מהאתר של יד ושם: גלן הייתה רק בת 20, מורה בבריסל, כשבקיץ 1942, תלמיד שלה הגיע עם הטלאי הצהוב. לראות תלמיד שלה מסומן ומושפל הרתיח אותה, והיא הורתה על כל הכיתה- יהודים ולא [&hellip;]</p>

<p>קראתי בפייסבוק את הפוסט של דפנה מורל וקיבלתי את הסכמתה לשתף אותו, כי הזווית שלה כל כך מעניינת וכל כך לא פופולרית בקרב נשים, למרות שהיא בהחלט שווה חשיבה: תמר זנדברג, אתמול היית בכנס של השדולה למדיניות הנשק. היה לי מאוד חבל שנכנסת חמש דק אחרי שדיברתי, ולא היית בכל הדיון, על מנת לשמוע עוד [&hellip;]</p>

<p>אל תטעו, הרעיון של לק שיכול להציל נשים מסם האונס זה רעיון גאוני. מבריק. לערבב עם הציפורן את המשקה ובמידה ומישהו מהל את המשקה בסם, הלק ישנה צבע. בשורה טובה לנשים. אבל כשנתקלתי בתמונה הזאת ברחבי הרשת (זה לא איזה סקופ חדש, זה מ2014) הבטן שלי התהפכה. ארבעה גברים, מחייכים ישר למצלמה, בפוזיציה של שחקני כדורגל. אני יודעת [&hellip;]</p>

<p>ערב יום האהבה ואני תקועה ברכבת לידי יושבים שני גברים בדרכם לשדה התעופה לטיול בפיליפינים בטלפון אחד מהם אמר &quot;מה? יש לך משהי להציע לי? מה זה משנה? לא חסר שם נשים&quot; עכשיו הם הוגים על כך שלשלמה המלך היה אלף נשים ומתבדחים על זה שכל אחת הייתה צריכה לחכות 3 שנים כדי לשכב איתו [&hellip;]</p>

<p>לפני כמה שבועות הייתי בהקרנה של הסרט &quot;גרשו את השטן בחזרה לגיהנום&quot; מטעם תנועת 'נשים עושות שלום'. הסרט מתאר את מאבקן הנחוש של נשות ליבריה להביא שלום לארצן. מול כנופיות ילדים-מסוממים-חמושים ושיכורי כוח, שאנסו, שחטו, בזזו, חיללו, והרסו את המדינה ואנשיה, הן התייצבו יחד, נשים נוצריות ומוסלמיות, כפריות ועירוניות, מכל המעמדות ונקטו עמדה ברורה להבאת השלום. [&hellip;]</p>

<p>נכתב בפברואר 2013, בהשראת ה VDAY, יום הווגינה=פות שיזמה איב אנסלר מחברת המחזה מונולוגים מהווגינה. ה VDAY חל ביום האהבה (14/2) וקורא לנשים וגברים לצאת לרחובות כדי להפסיק אלימות נגד נשים. בזמנו הייתי חלק מצוות ההפקה בארץ. היו אירועים מדהימים בכל רחבי הארץ והאירוע המרכזי התקיים ברחבת הסינמטק והיה מרגש ממש! העצוב הוא שכל מה שכתבתי אז, תקף עד עכשיו. [&hellip;]</p>

<p>בעוד שאנחנו אלופי השמרנות (המילים מציצה או זין הן מילים שלא יאמרו במדיה לעולם, סדרת ילדים עם בני נוער שמדברים על מין ומיניות מקבלת ביקורות מהורים מודאגים ועוד), בנורווגיה הולכים על גישה שונה בתכלית! יש פה 5 דקות שהוקרנו בטלוויזיה הממלכתית במסגרת חינוך מיני על זין, בולבול, פין. למרות שזה בנורווגית ובלי תרגום, אני הייתי מהופנטת. הבדלי הגישה [&hellip;]</p>

<p>אלינה זולוטושקו היא אחת הנשים השוות שיצא לי להכיר. אלינה היא חברת דירקטוריון של עמותת 'אור קטן אוגנדה' שפועלת בסלאמס בבירת אוגנדה עם האוכלוסייה המקומית, היא אחראית על כל הפעילות בארץ, היא גם מנהלת את הצפון הטבעוני בהתנדבות מלאה ובנוסף היא פתחה משפחתון טבעוני בגבעת עדה, בגישה ייחודית שפתח כבר סניף נוסף בפרדס חנה והביקוש רק [&hellip;]</p>

<p>בא לי לדמם שהדם יזרום במורד הרחובות שיחלחל לאדמה שיזרום ויצא אני כל כך רוצה שיצא להתרוקן לגמרי ולהתחיל מחדש משהו בתוכי מת וזה מפנה את הדרך לחיים שעוד יצמחו בי הדם הזה שמפעפע בי הדם הזה שאני מסתירה ומתביישת ומתעצבת בבואו הדם הזה שמזכיר לי שעוד חודש עבר שהחיים הם רגע והרגע הזה חיים [&hellip;]</p>

<p>אישווה רוצה להודות לרחלי רוטנר על האומץ לחשוף את הפרשה ולאור שוקרון שנחשפה בעקבותיה. ברור לכל אישה שחושפת דברים כאלה, שישמיצו אותה ולכן רצינו ללקט את התגובות המועדפות עלינו מקרב התומכים שמתייצבים לצידכן במאה אחוז! נתחיל עם עדי קיסר המלכה- שווה לעקוב אחריה! על זה נאמר- אם אין לך משהו טוב להגיד&#8230; 2. נתנאל אזולאי&#8211; [&hellip;]</p>

<p>כתיבה: גרטשן קלי, תרגום ועריכה: שני שטלריד יש את הדבר הזה שקורה בכל פעם שאני מדברת על ענייני נשים. בכל פעם שאני כותבת על נושאים של נשים, אני מקבלת אותה תגובה: אין לך משהו חשוב יותר להתעסק בו? את לא רגישה מדי? וכל פעם אני נעשית מתוסכלת ולא מבינה למה. למה אני מקבלת תגובות כאלה. [&hellip;]</p>

<p>יש גרף מדליק כזה שמראה את כמות הצפיות של הבלוג זה נראה קצת כמו מוניטור שמנטר את קצב היצירה שלי או יותר נכון את הקצב שבו הכתיבה שלי נגעה באחרים וזה מדהים היכולת הזאת לכתוב משהו ושזה יגיע למאות ואלפים בלי להתאמץ פשוט כי היה שם משהו מדויק משהו שנוגע משהו שנתן ערך מוסף לקוראת [&hellip;]</p>

<p>ביולי האחרון תבעתי את ביטוח לאומי הם סרבו להכיר בכסף שהרווחתי בתור שכירה וחישבו את השכר שלי רק כעצמאית (שהוא נמוך משמעותית). אני מורת דרך במקצועי, בקיץ לפני הלידה עבדתי בטירוף, עשיתי תגלית אחרי תגלית, טיפסתי את המצדה 5 פעמים בזריחה, פעמיים דרך שביל הנחש (אבל מי סופרת). לא ידעתי מה אני אעשה אחרי הלידה [&hellip;]</p>

<p>לפני שנהייתי אימא הייתה לי שיחה מעניינת עם בן דוד שלי ואשתו דברנו על מה ההורות עושה לזהות והם סיפרו לי שהם קראו על כך שהורות זה סוג של שואה לזהות. במשמעות של חורבן מוחלט של מה שהיה ובנייה מחודשת. כשהם דיברו על זה אז, לא ממש הבנתי. דריה נכנסה לחיי בלידה מדהימה, קשה, כואבת [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את שירה (שם בדוי) לפני שנים, שירה היא אחת הנשים הטובות ביותר שאני מכירה. יש לה לב זהב, היא תבכה רק מהמחשבה על זה שיש ילד סובל אי שם, היא תסתובב בשוק הומה אדם ותציע לעוברי אורח מהתמרים שקנתה. היא רגישה בטירוף ואכפת לה, היא טבעונית מגיל צעיר ולא קונה דברים שיש בהם ניצול כלשהוא [&hellip;]</p>

<p>אני מאוהבת באוואטר שלי בדמות הוירטואלית הזאת שיכולה להיות מי שתרצה שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות שיכולה לשתף באופן אמיץ שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת מקבלים תהודה של עשרות אלפי אנשים כל כך כיף להיות וירטואלית לשתף מחשבות, הגיגים, רעיונות ושעל בסיס זה ישפטו אותך כל כך יותר קשה לחיות על פיהם להקשיב לעצות של עצמך [&hellip;]</p>

<p>אז לפני יומיים היה את הפיגוע ליד גן שמואל, שזה פחות מקילומטר מרחק אווירי מאתנו. אחרי ששמענו על הפיגוע, הבנו שבגלל זה יש מסוק שחג מעלינו במעגלים ומבצע סריקות, בוואטסאפ השכונתי גם סיפרו שסגרו רחוב סמוך ושיש המון שוטרים שביקשו לא לצאת מהבית. מיותר לציין שמפלס הלחץ היה גבוה. אז נעלנו את הדלת ושמענו סרט [&hellip;]</p>

<p>ב2013 יצאתי לאסטנבול לסמינר נשים ישראלי-פלסטיני. היינו כ-30 נשים, חצי פלסטיניות וחצי ישראליות ובמשך 5 ימים רק דיברנו. אלו היו הימים מהקשים בחיי. כל כך קשה להיות בחלל זהה עם נשים מנרטיבים הפוכים-מתנגשים. כל כך קשה להכיל את הכאב שנגרם להן בגלל הקיום שלנו. באותם ימים הבנתי כמה מורכב הסכסוך באמת, כמה הוא בראש ובראשונה אצלנו, [&hellip;]</p>

<p>את נגה הכרתי יחד עם אסנת בשבת מדהימה ומעוררת השראה בדרום לפני שנים רבות. נגה היא מסוג הנשים האלה, שנכנסות לחדר וזה כאילו מישהו הגביר את האור. היא תמיד לבושה צבעוני ויש לה חיוך שמצליח למוסס כל מחסום או התנגדות. היא גם במקרה אישה חריפה ואינטילגנטית, יצירתית בטירוף ומצליחה לשלב את היותה גיקית מחשבים, שחקנית פלייבק ססגונית [&hellip;]</p>

<p>פינת לידות הבית התחילה במטרה להעלות מודעות ולהפחית בורות בתחום לידות הבית. כפי שכתבתי בפוסט הראשון, אני ילדתי בבית אחרי שהכרתי כמה חברות שילדו בבית לפני. לרוב זה משהו שנתפס כהיפי והזוי, אבל הנשים שאני מכירה שעשו את הבחירה הזאת, הן במקרה גם הנשים הכי משכילות שאני מכירה. אסנת היא אחת מהן. היא אישה כזאת [&hellip;]</p>