פמיניזם

<p>קראתי במקרה את סיפורה של סמנתה סמית' בפוסט שכתב יאיר נבות, עיתונאי ובשנים האחרונות הכתב של ידיעות אחרונות וקול ישראל במוסקבה. ביקשתי את רשותו לפרסם את זה גם כאן, כי זו השראה מדהימה להקשבה לילדה ונתינת במה מדהימה לקול של התום והתקווה שילדות מביאות לעולם. מקווה שכולנו כהורים נשכיל להקשיב להן ולהדהד את הקולות שלהן. &quot;הביטו בתמונתה [&hellip;]</p>

<p>Supergirls  זה אופי זו קבוצת פייסבוק שצורפתי אליה לפני כשנה וחצי כשהייתה בחיתוליה. בהתחלה לא ממש הבנתי מה קורה ולמה זה טוב, אבל מהר מאוד נשאבתי לקסם של הקבוצה. מריה גרין פוברצ'יק מייסדת הקבוצה השכילה ליצור מרחב וירטואלי נשי, מפרגן, אקטיבי וסופר חיובי. למי שלא חברה בקבוצה, אני יכולה להגיד שיש שם אינטימיות מעוררת השראה, נשים [&hellip;]</p>

<p>ראיתי את הפרק האחרון בסדרה התיעודית של חיים אתגר &quot;המתחזים&quot;. הופיעו שם נשים שסיפרו על מערכות יחסים רומנטיות שקיימו עם גברים שהוליכו אותם שולל. התחזו, שיקרו, רימו, לרוב בצורה כפייתית, עקבית וסדרתית. איך מתגוננים מפני זה? אני אאמלק לכן – תסמכו על תחושת הבטן שלכן! אבל שווה להמשיך לקרוא&#8230; החודש סיימתי לקרוא את הספר &quot;המוח [&hellip;]</p>

<p>את דניאל אור הכרתי דרך קבוצת אימהות בפייס. לדניאל יש סיפור חיים קשה מאוד, היא משדרות אם חד הורית לשלוש בנות מתוקות, יצאה ממערכת יחסים מתעללת, הייתה בעצמה בתור ילדה באומנה ומסגרות לנערות חוסות. משהי שבקלות הייתם יכולות לקרוא עליה בעיתון כעוד אישה שנרצחה (כתבתי עליה בהרחבה כאן). אבל לא רק שהיא לא שם, היא [&hellip;]</p>

<p>קראתי לאחרונה כמה דיונים על הנושא של 'בגידה בעד ונגד' שמרגישים לי חוטאים קצת לדיון עמוק בסוגייה הסבוכה הזאת. חשבתי להציע עוד נקודת מבט: 1. אהבה אמיתית היא לא מה שחינכו אותנו. זה לא בעלות/בלעדיות/שליטה. לא שלו עלי ולא שלי עליו. אהבה אמיתית זה לרצות את הטוב ביותר בשביל האיש-ה שאיתך, גם אם זה אומר שהוא [&hellip;]</p>

<p>אחרי חודש מזעזע, עם שלוש פרשיות של אונס קבוצתי בארץ, עם טראמפ (רלוונטי לארבע השנים הקרובות), עם כתבת בוקרשט המציגה נורמליזציה של יחס לנשים כאל מוצר צריכה בפריים טיים וזה רק מדגם קטן. חשוב לזכור שכשמרגיש הכי חשוך, צריך להיאחז באור ולהמשיך ללכת לקראתו. בשבוע האחרון היו גם ידיעות טובות ומרגשות בחזית הפמיניסטית שחשוב לציין [&hellip;]</p>

<p>לפני יומיים עמדתי על הבמה יחד עם עוד נשים מעוררות השראה שמשנות מציאות, מול 400 נשים מדהימות לא פחות. חנאן ואני הרצנו על כוחה של חברות בין נשים, על פסטיבל נשות האדמה. היה ערב מרגש ומרתק לכבוד יום האישה בארגון של המועצה האיזורית פרדס חנה &#8211; כרכור. זה היה ערב שהיווה פריצת דרך חשובה עבורי. פעם [&hellip;]</p>

<p>לפני שהייתי אימא לא באמת הייתי מודעת לאפליה בשוק העבודה. ידעתי על פערי השכר. אבל לא חוויתי את זה על בשרי. בהריון עידן התמימות חלף. הבנתי שההזדמנויות שאני אקבל שונות בתכלית מזה של בן זוגי. וזה קשור לגמרי להיותי היולדת והאימא של העובר הנפלא שבבטן שלי. הצריבה הזאת תישאר לי לכל החיים ולכן הטקסט הזה [&hellip;]</p>

<p>יש שיח כל כך טהרני וצדקני בעניינים האלה, מבלי להכיר בכך שכולנו בעצם חוטאות בזה כל הזמן. ושאם לא נכיר בזה, זה רק יחמיר. אלה רק חלק מהמחשבות הגזעניות/שוביניסטיות שעוברות לי בראש, לא משנה עד כמה אני לא מסכימה איתן: אם אני רואה גבר ערבי שהולך מולי ברחוב, אני אחשוש כנראה. אם אני אראה זוג [&hellip;]</p>

<p>כתבתי לא מעט על לידות בית והנושא של זכות בחירה בלידה כמאבק פמיניסטי חשוב לי מאוד. כשקראתי פוסט ישן ומדויק בנוגע לעוול שנעשה לנשים יולדות בבתי חולים, שכתבה אור-לי ברלב, חברה ואקטיביסטית מהשורה הראשונה (מי שלא מכירה- חובה לעקוב אחרי הפעילות שלה) ביקשתי את רשותה לתת לו במה כאן. הפוסט נכתב בהארץ ב2006 והקדים את זמנו מאוד, הרבה השתנה מאז [&hellip;]</p>

<p>כשנכסתי לבדוק איזה מהפוסטים קיבלו הכי הרבה כניסות, הופתעתי והתרגשתי מהמגוון והעומק. מהנושאים המגוונים, מהנשים השונות ומההשראה הגדולה שכולה שייכת לבחירות שלכן. מקווה שתתרגשו גם אתן: עשר עובדות שכל אישה צריכה לדעת, פוסט קצרצר של אוסטין בלוד שאהבתי ותרגמתי בצירוף עם תמונתה של איימי שומר מלוח השנה פורץ הדרך של פירלי פשוט שבר את דף [&hellip;]</p>

<p>גיל 30, שנת הסרטים הגדולה מחר אני אחגוג 31 חורפים על פני האדמה הזאת זמן טוב לסכם את השנה. גיל 30 עבורי היה גיל הסרטים. אכלתי מלא סרטים השנה. סרטים על הזוגיות, סרטים על עבודה, סרטים על חברות, סרטים על העשייה החברתית, סרטים עם עצמי, עם הגוף שלי, סרטים ש99% מהם התרחשו לגמרי בתוך הראש שלי, שלא [&hellip;]</p>

<p>כשנתקלתי בפוסט הזה של אורית הורוביץ בר-עם, בקבוצת נשים סגורה ידעתי שאתן חייבות לקרוא אותו גם. אני יכולה לספור על יד אחת את כמות הנשים שאני מכירה שמברכות על השיער הלבן שלהן. הרוב נאבקות בו, צובעות שוב ושוב ושוב, רק שלא יראו את השורשים הלבנים. אבל למה בעצם? &quot;לבן זה השחור החדש. לכבוד יום הולדתי [&hellip;]</p>

<p>ידיד טוב ואהוב התקשר נסער. איש מקסים, ערכי מאוד ואכפתי, פעיל במעגלים חברתיים ועורך דין בעוונותיו. הוא התקשר לבדוק מה דעתי על המשפט הציבורי של בוכריס. איך יכול להיות שהנפגעות הסכימו לעסקת הטיעון ועדיין ממשיכים לרדוף צדק? הוא העלה טענה מעניינת, הרי לתפיסתנו אנשים בני 18 ומעלה הם בגירים, הם מוסמכים לאחוז נשק, אנחנו סומכים על [&hellip;]</p>

<p>מזה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על העוולות הנוראיות שהפטריארכיה מעוללת לגברים. על דברים שמכאיבים לי בלב כשאני חושבת על החינוך שלנו לגבריות. כתבתי כמה פעמים ונתקעתי. השבוע חל יום המאבק נגד אלימות כלפי נשים וכתבתי פוסט זועם על שתיקת הגברים ועל כך שצריך לשנות את השם של היום ליום המאבק באלימות גברית. בעקבותיו חבר [&hellip;]</p>

<p>בשבוע הבא חל יום המאבק באלימות כלפי נשים, שזה שם מכובס ומקרבן ששם את הזרקור במקום הלא נכון. נשים חוטפות מכות מגברים, בין אם זה האבות, האחים, הבעלים שלהן, אלו שאמורים להגן ולאהוב, או שהן סובלות מאלימות כלפיהן כשהן מסרבות לחיזורים, כשהן הולכות ברחוב, עומדות באוטובוס, מול הבוס בעבודה, או המפקד בצבא ואתם כמו חבורה [&hellip;]</p>

<p>כנס אקטיביסטה שמיועד לפעילות חברתיות ברחבי הארץ בוטל לאחר שעלו חילוקי דעות קשים בצוות המארגן. לא לקחתי חלק בארגון הכנס, אך עקבתי ושמחתי על היוזמה המבורכת. אין לי מושג מה קרה בפועל, כל הכתוב מבוסס על מה שקראתי ברשת. בימים האחרונים פרסמו שתי אקטיביסטיות פלסטיניות טורי דעה בפוליטיקלי קוראת. איה זינאתי כתבה &quot;אנחנו לא באותה סירה- [&hellip;]</p>

<p>היום שטראמפ נבחר לנשיאות ארה&quot;ב היה יום רגיל לחלוטין בשבילך. קמת בשמחה בבוקר והלכנו לגן כשכבר כמעט בטוח שקלינטון הפסידה, אבל היה עוד שביב תקווה. כשהגענו קפצת ישר לשחק בעוד אני ושני אבות שוחחנו על זה בדאגה. כשבאתי לקחת אותך מהגן, הבטן התהפכה לי. הבאתי ילדה לעולם שבו עשרות מיליוני א/נשים בחרו בגבר גזען, שהתבטא בצורה [&hellip;]</p>

<p>בעבר שתקתי. בדרום אמריקה הייתי עדה לשיחות של חבורות גברים שידעו או לא ידעו שאני ישראלית. שיחות שגורמות לך להרגיש חסרת ערך, שגורמות לך לשנוא כל אטום בגוף שלהם, שגורמות לך לא להבין איך יכול להיות שזה בסדר לדעתם לדבר ככה על נשים. אז כשקראתי את הפוסט של Rony Cohen ב‎Supergirl זה אופי על הסיטואציה הזאת בדיוק ואיך היא [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את שרון אנקווה, קוסמטיקאית והבעלים של Sharoomba Cosmetics Tel aviv במפגש השראה של קבוצת SUPERGIRL זה אופי. אני לא אוהבת קוסמטיקה, לא מבינה למה לשלם בשביל להרגיש רע עם עצמך. לא הלכתי לקוסמטיקאית כבר מי יודע כמה שנים ודווקא בגלל זה כששרון דיברה על תפיסה פמיניסטית כקוסמטיקאית חשבתי שאני צריכה לדבר איתה כדי לגלות [&hellip;]</p>