פמיניזם

<p>כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם שמעתי את המשפט הזה בהודו. בבית יתומים שהקימה אישה ברישיקש. מדי ערב לפני השינה הילדות והילדים מתכנסים יחד, במעגל, בכל הגילאים לשיר שירי אחווה ואהבה. המשפט הזה בשיר נחקק לי &quot;כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם&quot;. בתוך כל הדרמה האנושית האישית של כל אחת ואחד מאתנו, יש את הטבע. ולא [&hellip;]</p>

<p>תראו את הסרט 'סופרג'יסטיות' על המאבק לזכות ההצבעה לנשים בבריטניה בתחילת המאה ה20. לא יאומן מה נשים עברו אז, כמה סבל והקרבה היה כרוך במאבק להשגת זכות אלמנטרית כמו הצבעה. מה שלא פחות מדהים הוא עד כמה הנשים האלה נשכחו. שמותיהן לא זכורים כמו מרטין לותר קינג או נלסון מנדלה. אולי כי לנשים יש נטייה [&hellip;]</p>

<p>[fusion_text]יש כל כך הרבה נשים שוות בעולם הזה שעובדות קשה שעושות מלא טוב שעושות חסד לאחרים, למשפחה שלהם אימהות שעבודתן שקופה לגמרי ברגיל עובדות סוציאליות, רופאות, אקטיביסטיות, מורות, אחיות, עורכות דין, מטפלות אלטרנטיביות, מדעניות, לא משנה מה הן נשים שעושות מעל ומעבר בכל מה שלא יעשו. תמיד חלמתי לעשות משהו שיגרום לא/נשים לפרגן לנשים הללו, [&hellip;]</p>

<p>נתקלתי ברעיון של יוזמת 'דבר אלינו' בכמה קבוצות פייסבוק שאני חברה בהן וחשבתי שזה מבריק! זה הרי לא ביג דיל, כולה יום אחד בשנה שכולנו, בחיי היומיום שלנו, ברדיו, באוניברסיטה, בבית הספר, בטלוויזיה, בפייסבוק נדבר בלשון נקבה. זה אקטיביזם וירטואלי במיטבו בעיני. כי מהפעולה הקטנה הזאת יכולה להתפתח מודעות לצורה שבה נשים חיות את חייהן 365 [&hellip;]</p>

<p>חן טל היא אישה מהממת. היא אחת הנשים הכי פרובוקטיביות במדינה וברשתות החברתיות. היא מעלה תמונות שלה בעירום חלקי/מלא, בתנוחות שונות, נועזות מאוד, מה שהפך אותה גם לאושיית רשת עם עשרות אלפי עוקבים. מתוקף כך היא מקבלת עשרות פניות מזעזעות מגברים. תמונות של איברי מין, דיבור מזלזל ומלוכלך. האמונה הרווחת זה שאם אישה מצטלמת/מתלבשת בצורה מסוימת [&hellip;]</p>

<p>כמה קילומטרים מאתנו, נשים ברשות הפלסטינית מצליחות להתברג בתפקידים בכירים ולעשות היסטוריה, ואני כמעט בטוחה שהרוב לא שמעו על זה. הגיע הזמן שתכירו את ארבעת השרות הנפלאות שזו הקדנציה הראשונה שלהן ברשות הפלסטינית: עביר עודה &#8211; שרת הכלכלה הראשונה. בעלת תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים. פרופ' ח'ולה שח'שיר &#8211; שרת החינוך. בעלת תואר [&hellip;]</p>

<p>&quot;פגשתי היום שלוש תלמידות חמודות שלי בצרכניה המושבית. הן קשקשו איתי קצת, ואחרי שהלכו, שאל אותי בעל הצרכניה בנות כמה הן. הן בכיתה ט', השבתי. האיש, החביב מאוד והמיודד איתי בד&quot;כ, הגיב בזעזוע. &quot;מה זה, הן נראות בנות 17-18!&quot; לקח לי מלא זמן להבין מה הוא רוצה. &quot;ככה זה בגיל הזה&quot;, אמרתי, &quot;חלק מהתלמידים שלי [&hellip;]</p>

<p>כשראיתי את התמונה הזאת של אנדרה גלן, לא יכולתי להישאר אדישה. תמונה שמספרת כל כך הרבה. על האישה והגבורה. על האומץ. אישה ששווה להכיר! גירסה מקוצרת מהאתר של יד ושם: גלן הייתה רק בת 20, מורה בבריסל, כשבקיץ 1942, תלמיד שלה הגיע עם הטלאי הצהוב. לראות תלמיד שלה מסומן ומושפל הרתיח אותה, והיא הורתה על כל הכיתה- יהודים ולא [&hellip;]</p>

<p>קראתי בפייסבוק את הפוסט של דפנה מורל וקיבלתי את הסכמתה לשתף אותו, כי הזווית שלה כל כך מעניינת וכל כך לא פופולרית בקרב נשים, למרות שהיא בהחלט שווה חשיבה: תמר זנדברג, אתמול היית בכנס של השדולה למדיניות הנשק. היה לי מאוד חבל שנכנסת חמש דק אחרי שדיברתי, ולא היית בכל הדיון, על מנת לשמוע עוד [&hellip;]</p>

<p>אל תטעו, הרעיון של לק שיכול להציל נשים מסם האונס זה רעיון גאוני. מבריק. לערבב עם הציפורן את המשקה ובמידה ומישהו מהל את המשקה בסם, הלק ישנה צבע. בשורה טובה לנשים. אבל כשנתקלתי בתמונה הזאת ברחבי הרשת (זה לא איזה סקופ חדש, זה מ2014) הבטן שלי התהפכה. ארבעה גברים, מחייכים ישר למצלמה, בפוזיציה של שחקני כדורגל. אני יודעת [&hellip;]</p>

<p>ערב יום האהבה ואני תקועה ברכבת לידי יושבים שני גברים בדרכם לשדה התעופה לטיול בפיליפינים בטלפון אחד מהם אמר &quot;מה? יש לך משהי להציע לי? מה זה משנה? לא חסר שם נשים&quot; עכשיו הם הוגים על כך שלשלמה המלך היה אלף נשים ומתבדחים על זה שכל אחת הייתה צריכה לחכות 3 שנים כדי לשכב איתו [&hellip;]</p>

<p>לפני כמה שבועות הייתי בהקרנה של הסרט &quot;גרשו את השטן בחזרה לגיהנום&quot; מטעם תנועת 'נשים עושות שלום'. הסרט מתאר את מאבקן הנחוש של נשות ליבריה להביא שלום לארצן. מול כנופיות ילדים-מסוממים-חמושים ושיכורי כוח, שאנסו, שחטו, בזזו, חיללו, והרסו את המדינה ואנשיה, הן התייצבו יחד, נשים נוצריות ומוסלמיות, כפריות ועירוניות, מכל המעמדות ונקטו עמדה ברורה להבאת השלום. [&hellip;]</p>

<p>אלינה זולוטושקו היא אחת הנשים השוות שיצא לי להכיר. אלינה היא חברת דירקטוריון של עמותת 'אור קטן אוגנדה' שפועלת בסלאמס בבירת אוגנדה עם האוכלוסייה המקומית, היא אחראית על כל הפעילות בארץ, היא גם מנהלת את הצפון הטבעוני בהתנדבות מלאה ובנוסף היא פתחה משפחתון טבעוני בגבעת עדה, בגישה ייחודית שפתח כבר סניף נוסף בפרדס חנה והביקוש רק [&hellip;]</p>

<p>יש גרף מדליק כזה שמראה את כמות הצפיות של הבלוג זה נראה קצת כמו מוניטור שמנטר את קצב היצירה שלי או יותר נכון את הקצב שבו הכתיבה שלי נגעה באחרים וזה מדהים היכולת הזאת לכתוב משהו ושזה יגיע למאות ואלפים בלי להתאמץ פשוט כי היה שם משהו מדויק משהו שנוגע משהו שנתן ערך מוסף לקוראת [&hellip;]</p>

<p>ביולי האחרון תבעתי את ביטוח לאומי הם סרבו להכיר בכסף שהרווחתי בתור שכירה וחישבו את השכר שלי רק כעצמאית (שהוא נמוך משמעותית). אני מורת דרך במקצועי, בקיץ לפני הלידה עבדתי בטירוף, עשיתי תגלית אחרי תגלית, טיפסתי את המצדה 5 פעמים בזריחה, פעמיים דרך שביל הנחש (אבל מי סופרת). לא ידעתי מה אני אעשה אחרי הלידה [&hellip;]</p>

<p>יותר מהכל אני מפחדת מאלימות ואלימות מבחינתי זאת כמעט כל התנהגות שמבזה, מכאיבה או משפילה אדם אחר אני לא חוויתי כמעט אלימות בחיי וכשחוויתי קפאתי מולה זה היה כל כך שונה מהמציאות שלי שלא יכולתי לתפקד מול זה בין אם זה גבר שהניח עלי יד ללא הסכמה (באוטובוס) או נערים שהתחילו מכות מחוץ לבר או [&hellip;]</p>

<p>אני מאוהבת באוואטר שלי בדמות הוירטואלית הזאת שיכולה להיות מי שתרצה שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות שיכולה לשתף באופן אמיץ שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת מקבלים תהודה של עשרות אלפי אנשים כל כך כיף להיות וירטואלית לשתף מחשבות, הגיגים, רעיונות ושעל בסיס זה ישפטו אותך כל כך יותר קשה לחיות על פיהם להקשיב לעצות של עצמך [&hellip;]</p>

<p>היום בחיפה התקיים יום עיון מרתק בנושא טכנולוגיה מטעם 'אשה לאשה' המשובחות בחיפה (כל מי שלא מכירה, תעשו לעצמכן טובה ותרשמו לניוזלטר, הן מאימהות הפמיניזם כאן בארץ ויש לנו מה ללמוד מהן, אבל הן לא נשמעות מספיק במרחב הווירטואלי ואני מקווה שאחרי הכנס זה ישתנה!) הכנס התחיל בהרצאות קצרות. הראשונה הייתה של הידד ליטמן על פורנוגרפיה פמיניסטית [&hellip;]</p>

<p>את מכירה את זה שמישהו אומר לך משהו לא נעים וזה כמו חץ מורעל שפוגע לך בלב ומתפשט? והכאב מורגש פיזית הבטן מתכווצת הלב דופק אולי בפרידה רומנטית או וויכוח בעבודה זה לא משנה איפה או איך המילים האלה נחרטות וכל כמה זמן נזכרים בכאב שהתלווה אליהן. אז אני הייתי רוצה לאחל לעצמי לשנה הקרובה [&hellip;]</p>

<p>אני ערבייה פלסטינית מוסלמית אני לסבית טרנסג'נדרית ביסקסואלית אני מזרחית אשכנזייה אתיופית רוסייה אני אימא של ילדה בת שנה וחצי ויש ילד בן שנה וחצי שהלך לישון אתמול בלילה ולא יקום עוד השנאה שלכם היא שנאה לעצמכם מי שרוצח הומואים כנראה חובב גברים ששונא את עצמו ומי שרוצח פלסטינים כנראה פלסטיני ששונא את עצמו אנחנו [&hellip;]</p>