שוויון

<p>כולם עכשיו בחגיגות האולימפיאדה, לובה פיין שמה את הדברים בפרופורציות. קריאה חשובה: &quot;אתחיל מהסתייגות. מזה כמה ימים אני רואה את הרשת מוצפת בסרטוני מוטיבציה, ממים מצחיקים, רגעי אושר וגאווה, סיפורי ספורטאיות מעוררות השראה ורואה היטב את החיובי שבעניין. אני גאה בירדן ג'רבי הנפלאה ושולחת אנרגיות חיוביות לנטע ריבקין ולכל שאר הספורטאיות העומדות להתחרות. יחד עם [&hellip;]</p>

<p>מאז שהייתי ילדה אני זוכרת שהשאלה 'למה' ליוותה אותי. הדהדה בי. לא הבנתי איך יכול להיות שמחנכים אותנו להגיון אחד ואז עולם המבוגרים פועל אחרת. למה יש כל כך הרבה שנאה וקיטוב? למה אנשים מתפוצצים ברחובות? למה יש עניים שחיים ברחוב? למה יש אנשים עם כל כך הרבה כשלאחרים אין כלום? למה מכריחים אותי לשבת [&hellip;]</p>

<p>&quot;אני צריכה שתנסי לאהוב את עצמך אם את מתכוונת לאהוב אותי&quot;, קראתי את המילים שתום הורוביץ לוין תירגמה בפרופיל שלה (התמונה מתוך הפרופיל) מהכתבה הזאת. לקרוא ולהפנים: &quot;אני צריכה שתקשיבי. אני צריכה שתאמיני לי כשאני אומרת לך מה קורה. אני צריכה שתגידי את המילה &quot;שמנה&quot;. עלי. בגלל שאני שמנה. אני במידה 54. שמנה כל כך שברוב החנויות [&hellip;]</p>

<p>אני כבר כמה חודשים (אולי שנה) מדברת בטלפון עם אישה חרדית. זתומרת היא מדברת איתי. יש לה טלפון כשר והוא לפעמים אצל בעלה. אז היא ביקשה שרק היא תתקשר והיא אכן מתקשרת. אני לא רוצה להרחיב כי ביקשתי ממנה לכתוב את הדברים שדיברנו עליהם כדי לתת לה קול. אבל היא סרבה ואני מכבדת את זה. [&hellip;]</p>

<p>למי שלא מכירה את הסיפור, ברוק טרנר הוא סטודנט ושחיין מבטיח באוניברסיטת סטנפורד שאנס בצורה ברוטאלית אישה מחוסרת הכרה מאחורי פח זבל, שני סטודנטים שעברו שם, הפריעו לו, רדפו אחריו והחזיקו אותו עד שהמשטרה תגיע. הוא נמצא אשם ב3 סעיפים של אינוס, אבא שלו שולח מכתב לשופט והוא נותן לו פחות מהמינימום בחוק 6 חודשי מאסר [&hellip;]</p>

<p>קראתי את הפוסט של זהרה ביטון שממחיש היטב את התהליך הרגשי שעוברות בנות בתקופת ההתבגרות שלהן ומה המסרים שהן מפנימות. אני מרגישה שהוא עושה סדר במהלך החיים שלנו ובזה שלא צריך בהכרח לשחק בחוקי המשחק, צריך להמציא את המשחק מחדש&#8230; פאקצה של מנכ&quot;ל \ או: Tomboy's &#8211; The struggle is real \ או: פאנל נשים [&hellip;]</p>

<p>הקבוצה הגדולה ביותר של פמיניזם בארץ 'שיח פמיניסטי' (עם כמעט 18,000 משתתפות!) גועשת ורועשת מזה יותר מדי זמן כתוצאה משני נושאים אידאולוגיים חשובים: טבעונות- זכויות בעלי חיים פוליטיקה- זכויות לפלסטינים אחרי הרבה מדי שרשורים, תגובות לא נעימות והתערבויות הכרחיות של המנהלות, בנושאים הנפיצים האלה, היה לי חשוב להסביר מה הקשר מבחינתי. בצבא התחלתי בתור מש&quot;קית ת&quot;ש, לראשונה [&hellip;]</p>

<p>כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם שמעתי את המשפט הזה בהודו. בבית יתומים שהקימה אישה ברישיקש. מדי ערב לפני השינה הילדות והילדים מתכנסים יחד, במעגל, בכל הגילאים לשיר שירי אחווה ואהבה. המשפט הזה בשיר נחקק לי &quot;כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם&quot;. בתוך כל הדרמה האנושית האישית של כל אחת ואחד מאתנו, יש את הטבע. ולא [&hellip;]</p>

<p>תראו את הסרט 'סופרג'יסטיות' על המאבק לזכות ההצבעה לנשים בבריטניה בתחילת המאה ה20. לא יאומן מה נשים עברו אז, כמה סבל והקרבה היה כרוך במאבק להשגת זכות אלמנטרית כמו הצבעה. מה שלא פחות מדהים הוא עד כמה הנשים האלה נשכחו. שמותיהן לא זכורים כמו מרטין לותר קינג או נלסון מנדלה. אולי כי לנשים יש נטייה [&hellip;]</p>

<p>נתקלתי ברעיון של יוזמת 'דבר אלינו' בכמה קבוצות פייסבוק שאני חברה בהן וחשבתי שזה מבריק! זה הרי לא ביג דיל, כולה יום אחד בשנה שכולנו, בחיי היומיום שלנו, ברדיו, באוניברסיטה, בבית הספר, בטלוויזיה, בפייסבוק נדבר בלשון נקבה. זה אקטיביזם וירטואלי במיטבו בעיני. כי מהפעולה הקטנה הזאת יכולה להתפתח מודעות לצורה שבה נשים חיות את חייהן 365 [&hellip;]</p>

<p>כמה קילומטרים מאתנו, נשים ברשות הפלסטינית מצליחות להתברג בתפקידים בכירים ולעשות היסטוריה, ואני כמעט בטוחה שהרוב לא שמעו על זה. הגיע הזמן שתכירו את ארבעת השרות הנפלאות שזו הקדנציה הראשונה שלהן ברשות הפלסטינית: עביר עודה &#8211; שרת הכלכלה הראשונה. בעלת תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים. פרופ' ח'ולה שח'שיר &#8211; שרת החינוך. בעלת תואר [&hellip;]</p>

<p>כשראיתי את התמונה הזאת של אנדרה גלן, לא יכולתי להישאר אדישה. תמונה שמספרת כל כך הרבה. על האישה והגבורה. על האומץ. אישה ששווה להכיר! גירסה מקוצרת מהאתר של יד ושם: גלן הייתה רק בת 20, מורה בבריסל, כשבקיץ 1942, תלמיד שלה הגיע עם הטלאי הצהוב. לראות תלמיד שלה מסומן ומושפל הרתיח אותה, והיא הורתה על כל הכיתה- יהודים ולא [&hellip;]</p>

<p>לפני כמה שבועות הייתי בהקרנה של הסרט &quot;גרשו את השטן בחזרה לגיהנום&quot; מטעם תנועת 'נשים עושות שלום'. הסרט מתאר את מאבקן הנחוש של נשות ליבריה להביא שלום לארצן. מול כנופיות ילדים-מסוממים-חמושים ושיכורי כוח, שאנסו, שחטו, בזזו, חיללו, והרסו את המדינה ואנשיה, הן התייצבו יחד, נשים נוצריות ומוסלמיות, כפריות ועירוניות, מכל המעמדות ונקטו עמדה ברורה להבאת השלום. [&hellip;]</p>

<p>נכתב בפברואר 2013, בהשראת ה VDAY, יום הווגינה=פות שיזמה איב אנסלר מחברת המחזה מונולוגים מהווגינה. ה VDAY חל ביום האהבה (14/2) וקורא לנשים וגברים לצאת לרחובות כדי להפסיק אלימות נגד נשים. בזמנו הייתי חלק מצוות ההפקה בארץ. היו אירועים מדהימים בכל רחבי הארץ והאירוע המרכזי התקיים ברחבת הסינמטק והיה מרגש ממש! העצוב הוא שכל מה שכתבתי אז, תקף עד עכשיו. [&hellip;]</p>

<p>אלינה זולוטושקו היא אחת הנשים השוות שיצא לי להכיר. אלינה היא חברת דירקטוריון של עמותת 'אור קטן אוגנדה' שפועלת בסלאמס בבירת אוגנדה עם האוכלוסייה המקומית, היא אחראית על כל הפעילות בארץ, היא גם מנהלת את הצפון הטבעוני בהתנדבות מלאה ובנוסף היא פתחה משפחתון טבעוני בגבעת עדה, בגישה ייחודית שפתח כבר סניף נוסף בפרדס חנה והביקוש רק [&hellip;]</p>

<p>יש גרף מדליק כזה שמראה את כמות הצפיות של הבלוג זה נראה קצת כמו מוניטור שמנטר את קצב היצירה שלי או יותר נכון את הקצב שבו הכתיבה שלי נגעה באחרים וזה מדהים היכולת הזאת לכתוב משהו ושזה יגיע למאות ואלפים בלי להתאמץ פשוט כי היה שם משהו מדויק משהו שנוגע משהו שנתן ערך מוסף לקוראת [&hellip;]</p>

<p>אתמול בערב חזרתי מהירקן עמדתי ליד האוטו וניסיתי להנדס את הארגז לתוך המכונית ואז ראיתי אותה אישה זקנה קטנטונת שהולכת עם עגלת תינוקות ישנה עם מטפחת לראשה שקשורה מקדימה כל כך הזכירה לי את סבתא שלי ז&quot;ל היא חיטטה בזבל חיפשה בקבוקים והלב שלי נקרע. הוצאתי שקית ומילאתי אותה בכל טוב ונתתי לה. קוראים לה [&hellip;]</p>

<p>יותר מהכל אני מפחדת מאלימות ואלימות מבחינתי זאת כמעט כל התנהגות שמבזה, מכאיבה או משפילה אדם אחר אני לא חוויתי כמעט אלימות בחיי וכשחוויתי קפאתי מולה זה היה כל כך שונה מהמציאות שלי שלא יכולתי לתפקד מול זה בין אם זה גבר שהניח עלי יד ללא הסכמה (באוטובוס) או נערים שהתחילו מכות מחוץ לבר או [&hellip;]</p>

<p>אני מאוהבת באוואטר שלי בדמות הוירטואלית הזאת שיכולה להיות מי שתרצה שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות שיכולה לשתף באופן אמיץ שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת מקבלים תהודה של עשרות אלפי אנשים כל כך כיף להיות וירטואלית לשתף מחשבות, הגיגים, רעיונות ושעל בסיס זה ישפטו אותך כל כך יותר קשה לחיות על פיהם להקשיב לעצות של עצמך [&hellip;]</p>

<p>ב2013 יצאתי לאסטנבול לסמינר נשים ישראלי-פלסטיני. היינו כ-30 נשים, חצי פלסטיניות וחצי ישראליות ובמשך 5 ימים רק דיברנו. אלו היו הימים מהקשים בחיי. כל כך קשה להיות בחלל זהה עם נשים מנרטיבים הפוכים-מתנגשים. כל כך קשה להכיל את הכאב שנגרם להן בגלל הקיום שלנו. באותם ימים הבנתי כמה מורכב הסכסוך באמת, כמה הוא בראש ובראשונה אצלנו, [&hellip;]</p>