כל הפוסטים

<p>קוראים לי ערבה ואני מכורה. התמכרות קשה לרשתות חברתיות. גוללת את עצמי לדעת ימים ולילות. עוד פוסט. עוד לייק. עוד תגובה. עוד קבוצה.  עוד דיון. עוד תמונה. פילטרים בכל מקום. של מציאות בהפרעה. ורק לחשוב על גמילה עושה אותי חולה. וזה גם מקור פרנסה והשפעה ורובכם לא הייתם מכירים אותי אילולא המילה הכתובה. ומקור העוצמה [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את איימי גלעדי בסמינר לעסקים עם מנטורים מכל העולם שהתקיים במרץ האחרון. היא משוויץ, נשואה לישראלי, גרה בהרים ומובילה בתחום המיניות והזוגיות בשוויץ. כשהכרנו, חשבתי לעצמי שהייתי ממש שמחה להיות כמוה עוד כמה חודשים. התחברנו ישר. כשהיא סיפרה לי שהיא מגיעה לבקר בארץ ביקשתי ממנה שתעביר פה סדנה. לשמחתי הרבה היא הסכימה וביום רביעי [&hellip;]</p>

<p>הכל התחיל לגמרי במקרה. אני מורת דרך במקצועי ונקבע לי מסלול שלא הדרכתי בו כמה שנים ורציתי לוודא שאני יודעת את הדרך. כך יצא שהייתי צריכה לעשות סיור הכנה בתקופה ממש עמוסה. בלית ברירה החלטתי לקום בזריחה ולעשות את המסלול. גירדתי את עצמי בקושי רב מהמיטה, נעלתי נעליים בחוסר חשק והרגשתי די קורבן ממורמר של [&hellip;]</p>

<p>המדריך לתעופה עצמית ? מאת גל ליבר &#8211; קריאה והפנמה חובה &quot;מוקדש לכל חברותי ובמיוחד לאחת &#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;&#8212;- מה חסר לך? את יפה, חכמה, מעניינת וכיפית. החברות שלך רואות את זה, הילדים שלך רואים את זה, בן/בת הזוג שלך רואה את זה, אבל את. את מבקרת את עצמך ללא רחם, רואה את הפגמים, את הטעויות, את הכישלונות. לפעמים [&hellip;]</p>

<p>כשהייתי בצבא קיבלתי צ'ופר ללכת בתור קצינה ללוות תגלית מארה&quot;ב. האמת לא ידעתי הרבה על הפרויקט (השנה הייתה 2007 בכל זאת). הסטיגמה שהייתה לתגלית הוא להזדמנות לסטוצים עם תיירות ותיירים ובילוי על חשבון הצבא. היה לי חבר באותה תקופה וזה ממש לא עניין אותי, אבל הייתי זקוקה לחופש הזה והבריחה מהמסגרת המלחיצה וקפצתי על המציאה. [&hellip;]</p>

<p>השעה עוד מעט אחת בלילה ואני אחרי בינג' של 3 פרקים מהסדרה ההו כה משובחת 'גרייס ופרנקי'. אני אוטוטו מסיימת את הסדרה, אבל רגע לפני חשבתי שאני צריכה לספר לכן למה אני חושבת שהיא כל כך מהפכנית. קצת רקע למי שלא מכירה, גרייס ופרנקי היא סדרה מקורית של נטפליקס שיצאה ב2015 מככבות בה שתי נשים [&hellip;]</p>

<p>שבוע הספר עבר אמנם. אבל עדיין אני רוצה להמליץ על ספרים ששינו את החיים שלי ושאני בטוחה שיכולים לעשות המון בשבילכן. עדיף מאוחר מלעולם לא וככל הנראה תוכלו למצוא אותם די בזול במיזם החברתי המקסים 'סיפור חוזר' שבו יש גם רווח סביבתי &#8211; יד שנייה וגם רווח חברתי כי הוא מופעל על ידי אנשים המתמודדים [&hellip;]</p>

<p>אנחנו מנסים להיכנס להריון כבר כמה שנים. בחודשים האחרונים הגענו למרפאת פוריות ונעזרים ברפואה המערבית כדי להביא עוד ילד.ה לעולם. למדתי המון בחודשים האלה, על מה שעוברות אינספור נשים עם בעיות פוריות. פניתי לקבוצת 'טיפולי פוריות &#8211; תמיכה עד להצלחה' כדי לעזור לי במחקר ולהבין מכמה שיותר נשים מה הכי כואב בתהליך הזה. ריכזתי פה [&hellip;]</p>

<p>כסף זה משאב חיים חשוב בימינו ולרובנו המוחלט יש קשיים מולו. לכן אני כל כך שמחה לארח את אורה אריאל, כותבת הבלוג 'האופטימית' העוסק בתחום הפיננסי ומשקיעה כיום במגוון דרכים כאשר המטרה האולטימטיבית היא להגיע לעצמאות כלכלית ולעבוד רק מתוך רצון, לא צורך. מטרתה להנגיש ידע פיננסי אובייקטיבי לציבור הרחב על מנת לשנות את המציאות הכלכלית בישראל. [&hellip;]</p>

<p>לא הרבה יודעות את זה (פשוט כי לא הרבה קוראות את האודות:), אבל קראתי לבלוג שלי אישווה, כי הרגשתי לא שווה. כי הקולות בראש שלי סיפרו לי שאני לא אצליח להתמיד ומי אני בכלל שאני אפתח בלוג ומי יקרא אותו. היה רגע מכונן שבו עצרתי ואמרתי לעצמי, חלאס. אני אישה שווה. יש לי מה להגיד. [&hellip;]</p>

<p>אז האיש שלי ואני מנסים בשלוש+ שנים האחרונות להביא עוד ילד.ה לעולם, אחות לילדה המהממת שכבר יש לנו. היא בת 4. היא הגיעה אחרי שנתיים של ניסיונות והפלה באמצע, אבל בלי שום התערבות רפואית. כשהיא הייתה בת שנה חשבנו שנתחיל לנסות וכשזה יקרה, זה יקרה. אחרי שנה חשבנו לנו שאם זה לא קרה עד כה, [&hellip;]</p>

<p>בשבוע שעבר תמר זנדברג נבחרה ברוב מוחץ לראשות מפלגת מרצ. אורלי לוי-אבקסיס הכריזה שהיא מקימה מפלגה משלה ומקבלת סקרים מחמיאים מאוד. מאז, זנדברג נכנסה לפרשייה לא נעימה וזוכה להכפשות ממחנה השמאל ועכשיו ראיתי כתבה בהארץ על לוי-אבקסיס שהטתה את הכף. הייתי עצבנית מספיק בשביל לשבת ולכתוב מחשבות על שתי ראשות המפלגה היחידות בכנסת ישראל: זנדברג [&hellip;]</p>

<p>אני בת 32. בגיל 40 אני רוצה לצאת ממירוץ העכברים. אני אמשיך לעבוד כי יש לי דברים חשובים לעשות בעולם. אבל זה לא יהיה כי אני חייבת. אלא כי אני רוצה. עכשיו סיימתי סמינר של שלושה ימים עם מנטורים מכל העולם בשם start at the top. שם הבנתי שאם אני רוצה לפרוש תוך 8 שנים [&hellip;]</p>

<p>יש לי גישה מורכבת למחמאות שקשורות למראה שלי. זה הופך ליותר מורכב כשהמחמאות מגיעות מגברים. משהו בזה מעורר בי אי נוחות. בקבוצה סגורה נתקלתי בפוסט הזה. משהו בכמה שזה שגרתי וגם בזה ששני הצדדים ידעו באותו רגע שנחצה איזה קו ושהגבר היה מספיק מודע והגון כדי להודות בזה, זה היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. ביקשתי [&hellip;]</p>

<p> אולי קצת נסחפתי עם ההקדמה, למרות שבאמת מקלובה טובה משנה חיים, אם אתן שואלות אותי 🙂 ראיינתי את כיפאח דסוקי המחברת של ספר הבישול הטבעוני 'מטבח של שלום' ואחת הנשים השוות והמעניינות. למי שעוד לא קראה &#8211; אפשר ממש כאן הבנו שאי אפשר בלי מתכון טבעוני שווה כזה. תהנו! המקלובה היא מהמנות המפוארות והאיקוניות ביותר [&hellip;]</p>

<p>כיפאח דסוקי ואני נהיינו חברות בפייסבוק בעקבות משהו שכתבה לפני שנים. המילים של האישה הזאת נכנסות ישר ללב. ידעתי שמדובר באישה סופר מיוחדת וששווה להכיר. כתבתי לה הודעה בפייסבוק, היא ענתה לי והשאר היסטוריה. נחשפתי לאישה מדהימה, פעילה חברתית, משוררת, פמיניסטית וטבעונית. אישה שכותבת בחסד ויודעת לבטא רעיונות סופר מורכבים בצורה פשוטה. היא הרימה קמפיין [&hellip;]</p>

<p>אני מודה, אני לא חובבת של טקסים הוליוודיים. הם לרוב דביקים, מזויפים, מלאי רגעים מבוימים ומהונדסים בהן גברים מגיעים בחליפות נוחות וסתמיות ונשים מדדות בעקבים חסרי פרופורציה, בשכבות איפור, תוספות שיער ותלבושות מוגזמות שלא נראות נוחות אפילו לא בישיבה. אז מיותר לציין שלא ידעתי בכלל שהטקס עומד להתקיים, זה לא עניין אותי כהוא זה. אתמול [&hellip;]</p>

<p>אני כותבת את כל זה בשבילי. החלטות שאני מחליטה לקראת השנה החדשה. ממבט מהצד, נראה שההחלטות האלה יכולות לדבר גם אליכן. מוזמנות לאמץ וגם להוסיף בתגובות. מה אימצתן? מה הייתן מוסיפות? את שווה יותר. שימי את המילים האלה בדיפולט של המוח שלך. כל פעם שהמחשבות נודדות לספקות, הקטנה עצמית או משהו כזה, חזרי לדף הבית [&hellip;]</p>

<p>&quot;אולי תתחילי את הסרטון לקמפיין בלספר שאת משתמשת בחיתולים למבוגרים ואז תצחקי? זה יצליח להעביר את הציניות וההומור שבך. אלה שלא מכירים אותך צריכים לראות עד כמה את מיוחדת!&quot; כתבתי לה. מעולם לא חשבתי להמליץ למשהי לספר על החיתולים שלה ובטח לא כדרך לגייס כסף. אבל גם מעולם לא הכרתי משהי כמו דניאל אור. דניאל [&hellip;]</p>

<p>כרגע יש 13,007 לייקים בדף הפייסבוק של אישווה. זה מספר כזה מטורף. מי הייתה מאמינה? אני בטוח לא. לאור כך שיש לא מעט כאלה שלא מכירות את הסיפור מאחורי הדף, חשבתי שזו הזדמנות מעולה לשתף, שתכירו. וגם להזמין אתכן להיפגש. כדאי לקרוא עד הסוף. קצת היסטוריה&#8230; פתחתי את הבלוג הזה כהחלטת ראש השנה ב2014. רציתי [&hellip;]</p>