כל הפוסטים

<p>&quot;אני צריכה שתנסי לאהוב את עצמך אם את מתכוונת לאהוב אותי&quot;, קראתי את המילים שתום הורוביץ לוין תירגמה בפרופיל שלה (התמונה מתוך הפרופיל) מהכתבה הזאת. לקרוא ולהפנים: &quot;אני צריכה שתקשיבי. אני צריכה שתאמיני לי כשאני אומרת לך מה קורה. אני צריכה שתגידי את המילה &quot;שמנה&quot;. עלי. בגלל שאני שמנה. אני במידה 54. שמנה כל כך שברוב החנויות [&hellip;]</p>

<p>אמל חסן היא טבעונית, אימא לשלושה שגרה במשהד. היא מנהלת אדמיניסטרטיבית של יחידת אונקולוגיה בכללית נצרת, פעילה בקידום הטבעונות והעלאת המודעות לזכויות בעלי חיים. עכשיו היא פעילה מאוד בארגון הצעדה 'כולנו קולם' שתיערך בחיפה. חברה התעקשה שאני חייבת להכיר אותה, כי היא אישה מעוררת השראה. מה אני אגיד? היא צדקה! (בתמונה אמל מחזיקה שלט ובו [&hellip;]</p>

<p>קראתי את הטקסט היפהפה הזה של נגה מיבר בקבוצה סגורה וביקשתי את רשותה לפרסם אותו. המילים האלה הן מתנה. לנשים וגברים. שמחתי שהיא הסכימה להעניק לנו את המתנה הזאת. לקרוא ואז לקרוא שוב ואז ליישם. בהצלחה 🙂 (לאתר של נגה: לחצו כאן) &quot;תשכב מעלי. שים את כל כובד משקל הגוף שלך ותקרקע אותי. תמחץ אותי לאדמה ותזכיר [&hellip;]</p>

<p>אני כבר כמה חודשים (אולי שנה) מדברת בטלפון עם אישה חרדית. זתומרת היא מדברת איתי. יש לה טלפון כשר והוא לפעמים אצל בעלה. אז היא ביקשה שרק היא תתקשר והיא אכן מתקשרת. אני לא רוצה להרחיב כי ביקשתי ממנה לכתוב את הדברים שדיברנו עליהם כדי לתת לה קול. אבל היא סרבה ואני מכבדת את זה. [&hellip;]</p>

<p>תמיד רציתי כלבה מגיל מאוד צעיר ואיכשהוא, הגורל זימן לי רק כלבים. חמודים, מקסימים, מתוקים, אבל זכרים. לפני חודש+ התגלגלה אלינו כלבה לאומנה. הוטרינרית לא מצאה שבב ונאלצנו לקבל החלטה אם לעקר אותה או לא. התלבטתי. בתור אישה ואימא, בזהות שלי הייתי אימא הרבה לפני שהילדה שלי נולדה. זה חלק מהותי ממי שאני. הלידה, ההנקה, החוויה [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את אפרת דרך חברה משותפת ונחשפתי לעבודה שלה. בתור מי שנמצאת בהרבה קבוצות נשים ומעגלי נשים, ברור לי שהנושא איתו אפרת מתעסקת נוגע לרובנו. אפרת גרה באוסטרליה בשנים האחרונות עם ילדיה, היא בנתה את חייה שם ויצרה עסק ממה שהיא אוהבת לעשות, היא יזמת חברתית ועסקית והשראה אמיתית. הזמנתי אותה לשתף, הפוסט הזה ארוך, [&hellip;]</p>

<p>למי שלא מכירה את הסיפור, ברוק טרנר הוא סטודנט ושחיין מבטיח באוניברסיטת סטנפורד שאנס בצורה ברוטאלית אישה מחוסרת הכרה מאחורי פח זבל, שני סטודנטים שעברו שם, הפריעו לו, רדפו אחריו והחזיקו אותו עד שהמשטרה תגיע. הוא נמצא אשם ב3 סעיפים של אינוס, אבא שלו שולח מכתב לשופט והוא נותן לו פחות מהמינימום בחוק 6 חודשי מאסר [&hellip;]</p>

<p>זה לא סוד שאני מכורה קשות לקבוצות פייסבוק של נשים. כבר כתבתי על זה, שקבוצות נשים ישנו את העולם. לפני כמה חודשים הצטרפתי לקבוצה Supergirl זה אופי שהתגלתה כקבוצה קסומה של נשים מופלאות-חריפות-יוצרות-שוות, כל אחת בתחומה, מלאה בפרגון ויוזמות שוות. אתמול הלכתי למפגש השראה שארגנה הוגת הקבוצה והמנהלת שלה מריה גרין פוברצ'יק ובו היא נתנה [&hellip;]</p>

<p>לדמיין את הסבים והסבתות שלי בהונגריה ובלוב ב1948, אחרי שהם שרדו את השואה, שרדו מחנות ריכוז ועבודה, אחרי שהיקפי הזוועות התגלו, אחרי ששליש מהעם היהודי נטבח בצורה שיטתית שומעים את הבשורה על הקמת מדינת ישראל עושה לי צמרמורת. לחשוב עליהם שומעים את ההצבעה באו&quot;מ ומבינים שהאומות המאוחדות אישרו את הצעת החלוקה ב1947 וכמה חודשים אחר [&hellip;]</p>

<p>פוסט שמוקדש לכל האמהות המדהימות שלא הצליחו להניק את ילדן הראשון, שהרגישו אשמות, כושלות, חיו את החלום ושברו בפנים גם כשכולם מסביב כבר שכחו והתינוק כבר הפך לפעוט, שהרגישו שיש בהן משהו דפוק. שהן כל כך רצו להיות מאמאטבע או סתם מאמא ולא הצליחו למרות שניסו הכל&#8230; את בכורתי ילדתי בלידה טבעית וטובה, אחרי 9 [&hellip;]</p>

<p>קראתי את הפוסט של זהרה ביטון שממחיש היטב את התהליך הרגשי שעוברות בנות בתקופת ההתבגרות שלהן ומה המסרים שהן מפנימות. אני מרגישה שהוא עושה סדר במהלך החיים שלנו ובזה שלא צריך בהכרח לשחק בחוקי המשחק, צריך להמציא את המשחק מחדש&#8230; פאקצה של מנכ&quot;ל \ או: Tomboy's &#8211; The struggle is real \ או: פאנל נשים [&hellip;]</p>

<p>אני לא אשכח את הסרט 'אור' בחיים. אחד הסרטים הכי קשים שראיתי בחיי. סרט על חייה של אישה בזנות וביתה. סרט שהוא אומנות בועטת לבטן ובלי פשרות. סרט שאחרי שתסיימי לצפות בו יהיה לך בחילה וגוש דמעות בגרון על כך שזו המציאות וזו המציאות (זה בבימויה של קרן ידעיה המוכשרת ומשחק של אלקבץ ודאנה איבגי). [&hellip;]</p>

<p>העלאתי את התמונה הזאת לדף הפייסבוק של אישווה, ביחד עם התרגום של הטקסט שצורף אליה: &quot;הרגשתי שיש חוסר בייצוג של נשים שעירות, אז אזרתי אומץ לפרסם את התמונה הזאת של הגוף שלי. אנשים אולי יתעלמו ממנה, אולי ישנאו אותה, או אולי יהללו אותה. לא ממש אכפת לי כל עוד נשים וילדות שעירות כמוני יוכלו למצוא [&hellip;]</p>

<p>עליתי על המשקל. (לא ברור למה&#8230;) זה קרה בשבוע שעבר הייתי בחדר של חברה וקלטתי את המשקל בחדר שלה. אני לא נשקלת. אף פעם. אין לנו משקל בבית. אבל הסקרנות גברה עלי. אז עליתי על המשקל ואכן, עליתי במשקל! אני תמיד מתנדנדת 5 קילו +- תלוי בתקופה אבל הפעם זה ++ הרגשתי קצת שהמכנסיים לוחצים [&hellip;]</p>

<p>בצלאל סמוטריץ' הרים לי להנחתה. הוא כתב בטוויטר שלו: &quot;אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות&quot; אני מסכימה עם סמוטריץ'- אשתך רוצה לנוח אחרי לידה! אין לזה שום קשר לחאפלות או לערבים. יש לזה קשר לכך שהיא בראה חיים וזה מעייף. לקחת רגעים [&hellip;]</p>

<p>במשך שנים אמרתי שאני לא שונאת אף אחד חוויתי את זה כמין רגש בזוי כזה ששייך לאספסוף זועם. לאנשים לא מודעים. למי שלא עובדת על עצמה כשנהייתי אימא ההבנה שלי השתנתה היצור הפצפון הזה שנהייתי אחראית עליו בשנייה, השתלט לי על החיים וזה היה מלווה ברגשות הכי עזים וסוערים שהרגשתי מעודי&#8230; מרגע שהיא מחייכת ואני [&hellip;]</p>

<p>נגה עמית היא חברה טובה, היא אחת הנשים הכי חזקות, חכמות, יצירתיות וחיוביות שאני מכירה. טקסט זה לא מייצג אותה. אבל משהו בו לגמרי מייצג את היכולת של כולנו לשנוא וגם לאהוב, להעריך ולהוקיר כל אדם והמתנות שלו לעולם. יש כאן אמנם השתפכות של שנאה, אבל מבחינתי היא משקפת יותר מכל, אהבה עצומה לעולם והקו הדק [&hellip;]</p>

<p>הקבוצה הגדולה ביותר של פמיניזם בארץ 'שיח פמיניסטי' (עם כמעט 18,000 משתתפות!) גועשת ורועשת מזה יותר מדי זמן כתוצאה משני נושאים אידאולוגיים חשובים: טבעונות- זכויות בעלי חיים פוליטיקה- זכויות לפלסטינים אחרי הרבה מדי שרשורים, תגובות לא נעימות והתערבויות הכרחיות של המנהלות, בנושאים הנפיצים האלה, היה לי חשוב להסביר מה הקשר מבחינתי. בצבא התחלתי בתור מש&quot;קית ת&quot;ש, לראשונה [&hellip;]</p>

<p>פדריקה מוגוריני למי שלא מכירה, היא שרת החוץ של האיחוד האירופי. מוגוריני היא פוליטיקאית איטלקייה שהתקדמה בזכות עצמה והגיעה לאחת המשרות החזקות והמשפיעות ביותר באירופה ובעולם (והיא רק בת 43). היא עלתה לכותרות אתמול כשבאמצע נאום שנשאה בעקבות הפיגועים הקשים שקרו בבריסל, היא לא יכלה לעצור את הדמעות. הכותרות בתקשורת מיהרו להלל: &quot;בלגיה בוכה כמו [&hellip;]</p>

<p>כולנו הוצפנו מהתמונות של הילדים המתוקים המחופשים למגוון תחפושות (הרוב אלזה וספיידרמן אבל ניחא). בת השנתיים שלי היום הייתה ב3 תחפושות שונות, בהתחלה שמנו את תחפושת הליצן שסבתא קנתה לה, אבל אז היא התעקשה שהיא לא רוצה. אז הורדנו והיא רצתה איזו שמיכי ובובה ואבא שלה אילתר לה מנשא לבובה ועם זה היא התהלכה לרכב לגן. [&hellip;]</p>