כל הפוסטים

<p>יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים שהיא יצור פלאי, שילוב של נינג'ה חסרת פחד עם נסיכה פאשניסטה עקשנית היא אוהבת את כל מה שאני לא. ורוד ונצנצים, נעלי עקב (תודה לסבתא שהביאה לה), מלמלה, גרביונים, שרשראות, ושאר אקססוריז. היא משלבת את זה באהבה לטרקטורים ובכלל לספורט מוטורי (הסרטון האהוב עליה ביוטיוב זה ג'יפ שהופך [&hellip;]</p>

<p>כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם שמעתי את המשפט הזה בהודו. בבית יתומים שהקימה אישה ברישיקש. מדי ערב לפני השינה הילדות והילדים מתכנסים יחד, במעגל, בכל הגילאים לשיר שירי אחווה ואהבה. המשפט הזה בשיר נחקק לי &quot;כשהגשם יורד, הוא יורד על כולם&quot;. בתוך כל הדרמה האנושית האישית של כל אחת ואחד מאתנו, יש את הטבע. ולא [&hellip;]</p>

<p>תראו את הסרט 'סופרג'יסטיות' על המאבק לזכות ההצבעה לנשים בבריטניה בתחילת המאה ה20. לא יאומן מה נשים עברו אז, כמה סבל והקרבה היה כרוך במאבק להשגת זכות אלמנטרית כמו הצבעה. מה שלא פחות מדהים הוא עד כמה הנשים האלה נשכחו. שמותיהן לא זכורים כמו מרטין לותר קינג או נלסון מנדלה. אולי כי לנשים יש נטייה [&hellip;]</p>

<p>[fusion_text]יש כל כך הרבה נשים שוות בעולם הזה שעובדות קשה שעושות מלא טוב שעושות חסד לאחרים, למשפחה שלהם אימהות שעבודתן שקופה לגמרי ברגיל עובדות סוציאליות, רופאות, אקטיביסטיות, מורות, אחיות, עורכות דין, מטפלות אלטרנטיביות, מדעניות, לא משנה מה הן נשים שעושות מעל ומעבר בכל מה שלא יעשו. תמיד חלמתי לעשות משהו שיגרום לא/נשים לפרגן לנשים הללו, [&hellip;]</p>

<p>נתקלתי ברעיון של יוזמת 'דבר אלינו' בכמה קבוצות פייסבוק שאני חברה בהן וחשבתי שזה מבריק! זה הרי לא ביג דיל, כולה יום אחד בשנה שכולנו, בחיי היומיום שלנו, ברדיו, באוניברסיטה, בבית הספר, בטלוויזיה, בפייסבוק נדבר בלשון נקבה. זה אקטיביזם וירטואלי במיטבו בעיני. כי מהפעולה הקטנה הזאת יכולה להתפתח מודעות לצורה שבה נשים חיות את חייהן 365 [&hellip;]</p>

<p>חן טל היא אישה מהממת. היא אחת הנשים הכי פרובוקטיביות במדינה וברשתות החברתיות. היא מעלה תמונות שלה בעירום חלקי/מלא, בתנוחות שונות, נועזות מאוד, מה שהפך אותה גם לאושיית רשת עם עשרות אלפי עוקבים. מתוקף כך היא מקבלת עשרות פניות מזעזעות מגברים. תמונות של איברי מין, דיבור מזלזל ומלוכלך. האמונה הרווחת זה שאם אישה מצטלמת/מתלבשת בצורה מסוימת [&hellip;]</p>

<p>כמה קילומטרים מאתנו, נשים ברשות הפלסטינית מצליחות להתברג בתפקידים בכירים ולעשות היסטוריה, ואני כמעט בטוחה שהרוב לא שמעו על זה. הגיע הזמן שתכירו את ארבעת השרות הנפלאות שזו הקדנציה הראשונה שלהן ברשות הפלסטינית: עביר עודה &#8211; שרת הכלכלה הראשונה. בעלת תואר ראשון בחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים. פרופ' ח'ולה שח'שיר &#8211; שרת החינוך. בעלת תואר [&hellip;]</p>

<p>&quot;פגשתי היום שלוש תלמידות חמודות שלי בצרכניה המושבית. הן קשקשו איתי קצת, ואחרי שהלכו, שאל אותי בעל הצרכניה בנות כמה הן. הן בכיתה ט', השבתי. האיש, החביב מאוד והמיודד איתי בד&quot;כ, הגיב בזעזוע. &quot;מה זה, הן נראות בנות 17-18!&quot; לקח לי מלא זמן להבין מה הוא רוצה. &quot;ככה זה בגיל הזה&quot;, אמרתי, &quot;חלק מהתלמידים שלי [&hellip;]</p>

<p>כשראיתי את התמונה הזאת של אנדרה גלן, לא יכולתי להישאר אדישה. תמונה שמספרת כל כך הרבה. על האישה והגבורה. על האומץ. אישה ששווה להכיר! גירסה מקוצרת מהאתר של יד ושם: גלן הייתה רק בת 20, מורה בבריסל, כשבקיץ 1942, תלמיד שלה הגיע עם הטלאי הצהוב. לראות תלמיד שלה מסומן ומושפל הרתיח אותה, והיא הורתה על כל הכיתה- יהודים ולא [&hellip;]</p>

<p>קראתי בפייסבוק את הפוסט של דפנה מורל וקיבלתי את הסכמתה לשתף אותו, כי הזווית שלה כל כך מעניינת וכל כך לא פופולרית בקרב נשים, למרות שהיא בהחלט שווה חשיבה: תמר זנדברג, אתמול היית בכנס של השדולה למדיניות הנשק. היה לי מאוד חבל שנכנסת חמש דק אחרי שדיברתי, ולא היית בכל הדיון, על מנת לשמוע עוד [&hellip;]</p>

<p>אל תטעו, הרעיון של לק שיכול להציל נשים מסם האונס זה רעיון גאוני. מבריק. לערבב עם הציפורן את המשקה ובמידה ומישהו מהל את המשקה בסם, הלק ישנה צבע. בשורה טובה לנשים. אבל כשנתקלתי בתמונה הזאת ברחבי הרשת (זה לא איזה סקופ חדש, זה מ2014) הבטן שלי התהפכה. ארבעה גברים, מחייכים ישר למצלמה, בפוזיציה של שחקני כדורגל. אני יודעת [&hellip;]</p>

<p>ערב יום האהבה ואני תקועה ברכבת לידי יושבים שני גברים בדרכם לשדה התעופה לטיול בפיליפינים בטלפון אחד מהם אמר &quot;מה? יש לך משהי להציע לי? מה זה משנה? לא חסר שם נשים&quot; עכשיו הם הוגים על כך שלשלמה המלך היה אלף נשים ומתבדחים על זה שכל אחת הייתה צריכה לחכות 3 שנים כדי לשכב איתו [&hellip;]</p>

<p>לפני כמה שבועות הייתי בהקרנה של הסרט &quot;גרשו את השטן בחזרה לגיהנום&quot; מטעם תנועת 'נשים עושות שלום'. הסרט מתאר את מאבקן הנחוש של נשות ליבריה להביא שלום לארצן. מול כנופיות ילדים-מסוממים-חמושים ושיכורי כוח, שאנסו, שחטו, בזזו, חיללו, והרסו את המדינה ואנשיה, הן התייצבו יחד, נשים נוצריות ומוסלמיות, כפריות ועירוניות, מכל המעמדות ונקטו עמדה ברורה להבאת השלום. [&hellip;]</p>

<p>נכתב בפברואר 2013, בהשראת ה VDAY, יום הווגינה=פות שיזמה איב אנסלר מחברת המחזה מונולוגים מהווגינה. ה VDAY חל ביום האהבה (14/2) וקורא לנשים וגברים לצאת לרחובות כדי להפסיק אלימות נגד נשים. בזמנו הייתי חלק מצוות ההפקה בארץ. היו אירועים מדהימים בכל רחבי הארץ והאירוע המרכזי התקיים ברחבת הסינמטק והיה מרגש ממש! העצוב הוא שכל מה שכתבתי אז, תקף עד עכשיו. [&hellip;]</p>

<p>בעוד שאנחנו אלופי השמרנות (המילים מציצה או זין הן מילים שלא יאמרו במדיה לעולם, סדרת ילדים עם בני נוער שמדברים על מין ומיניות מקבלת ביקורות מהורים מודאגים ועוד), בנורווגיה הולכים על גישה שונה בתכלית! יש פה 5 דקות שהוקרנו בטלוויזיה הממלכתית במסגרת חינוך מיני על זין, בולבול, פין. למרות שזה בנורווגית ובלי תרגום, אני הייתי מהופנטת. הבדלי הגישה [&hellip;]</p>

<p>אלינה זולוטושקו היא אחת הנשים השוות שיצא לי להכיר. אלינה היא חברת דירקטוריון של עמותת 'אור קטן אוגנדה' שפועלת בסלאמס בבירת אוגנדה עם האוכלוסייה המקומית, היא אחראית על כל הפעילות בארץ, היא גם מנהלת את הצפון הטבעוני בהתנדבות מלאה ובנוסף היא פתחה משפחתון טבעוני בגבעת עדה, בגישה ייחודית שפתח כבר סניף נוסף בפרדס חנה והביקוש רק [&hellip;]</p>

<p>בא לי לדמם שהדם יזרום במורד הרחובות שיחלחל לאדמה שיזרום ויצא אני כל כך רוצה שיצא להתרוקן לגמרי ולהתחיל מחדש משהו בתוכי מת וזה מפנה את הדרך לחיים שעוד יצמחו בי הדם הזה שמפעפע בי הדם הזה שאני מסתירה ומתביישת ומתעצבת בבואו הדם הזה שמזכיר לי שעוד חודש עבר שהחיים הם רגע והרגע הזה חיים [&hellip;]</p>

<p>אישווה רוצה להודות לרחלי רוטנר על האומץ לחשוף את הפרשה ולאור שוקרון שנחשפה בעקבותיה. ברור לכל אישה שחושפת דברים כאלה, שישמיצו אותה ולכן רצינו ללקט את התגובות המועדפות עלינו מקרב התומכים שמתייצבים לצידכן במאה אחוז! נתחיל עם עדי קיסר המלכה- שווה לעקוב אחריה! על זה נאמר- אם אין לך משהו טוב להגיד&#8230; 2. נתנאל אזולאי&#8211; [&hellip;]</p>

<p>כתיבה: גרטשן קלי, תרגום ועריכה: שני שטלריד יש את הדבר הזה שקורה בכל פעם שאני מדברת על ענייני נשים. בכל פעם שאני כותבת על נושאים של נשים, אני מקבלת אותה תגובה: אין לך משהו חשוב יותר להתעסק בו? את לא רגישה מדי? וכל פעם אני נעשית מתוסכלת ולא מבינה למה. למה אני מקבלת תגובות כאלה. [&hellip;]</p>

<p>יש גרף מדליק כזה שמראה את כמות הצפיות של הבלוג זה נראה קצת כמו מוניטור שמנטר את קצב היצירה שלי או יותר נכון את הקצב שבו הכתיבה שלי נגעה באחרים וזה מדהים היכולת הזאת לכתוב משהו ושזה יגיע למאות ואלפים בלי להתאמץ פשוט כי היה שם משהו מדויק משהו שנוגע משהו שנתן ערך מוסף לקוראת [&hellip;]</p>