כל הפוסטים

<p>ביולי האחרון תבעתי את ביטוח לאומי הם סרבו להכיר בכסף שהרווחתי בתור שכירה וחישבו את השכר שלי רק כעצמאית (שהוא נמוך משמעותית). אני מורת דרך במקצועי, בקיץ לפני הלידה עבדתי בטירוף, עשיתי תגלית אחרי תגלית, טיפסתי את המצדה 5 פעמים בזריחה, פעמיים דרך שביל הנחש (אבל מי סופרת). לא ידעתי מה אני אעשה אחרי הלידה [&hellip;]</p>

<p>אתמול בערב חזרתי מהירקן עמדתי ליד האוטו וניסיתי להנדס את הארגז לתוך המכונית ואז ראיתי אותה אישה זקנה קטנטונת שהולכת עם עגלת תינוקות ישנה עם מטפחת לראשה שקשורה מקדימה כל כך הזכירה לי את סבתא שלי ז&quot;ל היא חיטטה בזבל חיפשה בקבוקים והלב שלי נקרע. הוצאתי שקית ומילאתי אותה בכל טוב ונתתי לה. קוראים לה [&hellip;]</p>

<p>יותר מהכל אני מפחדת מאלימות ואלימות מבחינתי זאת כמעט כל התנהגות שמבזה, מכאיבה או משפילה אדם אחר אני לא חוויתי כמעט אלימות בחיי וכשחוויתי קפאתי מולה זה היה כל כך שונה מהמציאות שלי שלא יכולתי לתפקד מול זה בין אם זה גבר שהניח עלי יד ללא הסכמה (באוטובוס) או נערים שהתחילו מכות מחוץ לבר או [&hellip;]</p>

<p>לפני שנהייתי אימא הייתה לי שיחה מעניינת עם בן דוד שלי ואשתו דברנו על מה ההורות עושה לזהות והם סיפרו לי שהם קראו על כך שהורות זה סוג של שואה לזהות. במשמעות של חורבן מוחלט של מה שהיה ובנייה מחודשת. כשהם דיברו על זה אז, לא ממש הבנתי. דריה נכנסה לחיי בלידה מדהימה, קשה, כואבת [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את שירה (שם בדוי) לפני שנים, שירה היא אחת הנשים הטובות ביותר שאני מכירה. יש לה לב זהב, היא תבכה רק מהמחשבה על זה שיש ילד סובל אי שם, היא תסתובב בשוק הומה אדם ותציע לעוברי אורח מהתמרים שקנתה. היא רגישה בטירוף ואכפת לה, היא טבעונית מגיל צעיר ולא קונה דברים שיש בהם ניצול כלשהוא [&hellip;]</p>

<p>אני מאוהבת באוואטר שלי בדמות הוירטואלית הזאת שיכולה להיות מי שתרצה שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות שיכולה לשתף באופן אמיץ שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת מקבלים תהודה של עשרות אלפי אנשים כל כך כיף להיות וירטואלית לשתף מחשבות, הגיגים, רעיונות ושעל בסיס זה ישפטו אותך כל כך יותר קשה לחיות על פיהם להקשיב לעצות של עצמך [&hellip;]</p>

<p>אז לפני יומיים היה את הפיגוע ליד גן שמואל, שזה פחות מקילומטר מרחק אווירי מאתנו. אחרי ששמענו על הפיגוע, הבנו שבגלל זה יש מסוק שחג מעלינו במעגלים ומבצע סריקות, בוואטסאפ השכונתי גם סיפרו שסגרו רחוב סמוך ושיש המון שוטרים שביקשו לא לצאת מהבית. מיותר לציין שמפלס הלחץ היה גבוה. אז נעלנו את הדלת ושמענו סרט [&hellip;]</p>

<p>ב2013 יצאתי לאסטנבול לסמינר נשים ישראלי-פלסטיני. היינו כ-30 נשים, חצי פלסטיניות וחצי ישראליות ובמשך 5 ימים רק דיברנו. אלו היו הימים מהקשים בחיי. כל כך קשה להיות בחלל זהה עם נשים מנרטיבים הפוכים-מתנגשים. כל כך קשה להכיל את הכאב שנגרם להן בגלל הקיום שלנו. באותם ימים הבנתי כמה מורכב הסכסוך באמת, כמה הוא בראש ובראשונה אצלנו, [&hellip;]</p>

<p>את נגה הכרתי יחד עם אסנת בשבת מדהימה ומעוררת השראה בדרום לפני שנים רבות. נגה היא מסוג הנשים האלה, שנכנסות לחדר וזה כאילו מישהו הגביר את האור. היא תמיד לבושה צבעוני ויש לה חיוך שמצליח למוסס כל מחסום או התנגדות. היא גם במקרה אישה חריפה ואינטילגנטית, יצירתית בטירוף ומצליחה לשלב את היותה גיקית מחשבים, שחקנית פלייבק ססגונית [&hellip;]</p>

<p>פינת לידות הבית התחילה במטרה להעלות מודעות ולהפחית בורות בתחום לידות הבית. כפי שכתבתי בפוסט הראשון, אני ילדתי בבית אחרי שהכרתי כמה חברות שילדו בבית לפני. לרוב זה משהו שנתפס כהיפי והזוי, אבל הנשים שאני מכירה שעשו את הבחירה הזאת, הן במקרה גם הנשים הכי משכילות שאני מכירה. אסנת היא אחת מהן. היא אישה כזאת [&hellip;]</p>

<p>היום בחיפה התקיים יום עיון מרתק בנושא טכנולוגיה מטעם 'אשה לאשה' המשובחות בחיפה (כל מי שלא מכירה, תעשו לעצמכן טובה ותרשמו לניוזלטר, הן מאימהות הפמיניזם כאן בארץ ויש לנו מה ללמוד מהן, אבל הן לא נשמעות מספיק במרחב הווירטואלי ואני מקווה שאחרי הכנס זה ישתנה!) הכנס התחיל בהרצאות קצרות. הראשונה הייתה של הידד ליטמן על פורנוגרפיה פמיניסטית [&hellip;]</p>

<p>ילדתי בבית, מבחינתי זאת הייתה חוויה טרנספורמטיבית משנה חיים זאת הייתה הבחירה שאני הכי שלמה איתה והכי ממליצה עליה וכל כך נמאס לי לגונן על הבחירה הזאת ולהרגיש מאנשים שיקרים לי שאני חסרת אחריות ומסכנת את הילדה שלי ובעיקר תחושה חזקה של זלזול באינטיליגנציה של נשים שבוחרות ללדת בבית. למזלי, אני מוקפת בנשים שבחרו את [&hellip;]</p>

<p>את מכירה את זה שמישהו אומר לך משהו לא נעים וזה כמו חץ מורעל שפוגע לך בלב ומתפשט? והכאב מורגש פיזית הבטן מתכווצת הלב דופק אולי בפרידה רומנטית או וויכוח בעבודה זה לא משנה איפה או איך המילים האלה נחרטות וכל כמה זמן נזכרים בכאב שהתלווה אליהן. אז אני הייתי רוצה לאחל לעצמי לשנה הקרובה [&hellip;]</p>

<p>תנו לילדים לרעוב בחג אם הם רעבים בכל יתר השנה מה הביג דיל שיהיו רעבים עוד יום! אנחנו מתחזקים חברה קפיטליסטית דורסנית שבה החזק חי בכיף והחלש נלחם מדי יום כל מפעל ההאכלה בחגים מקומם אותי! איפה כל אותם עשרות אלפי אנשים מדהימים כשצריך אותם באמת? כשצריך לצאת לרחובות ולמחות על מצב הרווחה על כך שיש [&hellip;]</p>

<p>כמה מדהים זה להסתכל אחורה על השנה ולראות שהצלחת להגשים את רוב מה שרצית ווואו, איזו שנה מטורפת הייתה! אז רגע לפני הרשימה לשנה הבאה, חשוב לי להסתכל אחורה רגע, לפוסט של רשימת החלומות שעשיתי עם פתיחת הבלוג הזה. 10 דברים שרציתי להספיק לעשות השנה ושנכתבו ב21/9/14. 1. להקים בלוג (אם את קוראת את זה [&hellip;]</p>

<p>כשהתחתנו היה לי ברור שאני על השם משפחה שלי לא מתכוונת לוותר. יש לי חברות רבות וטובות שאני אוהבת ומעריכה מאוד שיום אחרי החתונה הופס לא הצלחתי למצוא אותן בפייסבוק כהן הפכה לביטון לוין הפכה לגרינברג והבנתן את הקטע&#8230; איך משנים זהות כל כך בקלות? רק בגלל חתונה? אבל בתכלס לא חשבתי על זה יותר מדי היה [&hellip;]</p>

<p>התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק. למרות ששעת לילה מאוחרת ולמרות שיש לי אלף דברים אחרים לעשות, הייתי חייבת לתרגם את זה. עדות בגוף ראשון של אישה שהיא תוצר של גילוי עריות- סבא שלה הוא גם אבא שלה. היא עצמה סבלה מהתעללות מינית כילדה ועדיין במילים שלה תגלו אישה חזקה בטירוף, שהתגברה על התופת ושברה מעגל [&hellip;]</p>

<p>בעקבות הפוסט פורץ הדרך הזה ששותף בדף הפייסבוק של אישווה, מיי-רב חכמוף חברה ואישה שווה במיוחד שלחה לי את הטקסט הזה שכתבה. טקסט ששווה לשתף: &quot;אף פעם לא אהבתי את הבטן שלי, מאז שגיליתי את הגוף שלי, לא אהבתי את הבטן שלי, היא תמיד נראתה לי לא שייכת לגוף שלי, רציתי בטן אחרת. זה מוזר לי [&hellip;]</p>

<p>אני ערבייה פלסטינית מוסלמית אני לסבית טרנסג'נדרית ביסקסואלית אני מזרחית אשכנזייה אתיופית רוסייה אני אימא של ילדה בת שנה וחצי ויש ילד בן שנה וחצי שהלך לישון אתמול בלילה ולא יקום עוד השנאה שלכם היא שנאה לעצמכם מי שרוצח הומואים כנראה חובב גברים ששונא את עצמו ומי שרוצח פלסטינים כנראה פלסטיני ששונא את עצמו אנחנו [&hellip;]</p>

<p>בתור ילדה חייתי את הניגודים, מצד אחד סבא וסבתא שלי מצד אבא טריפוליטאים דתיים כמה כיף היה להגיע אליהם לשבת ללכת לבית הכנסת להדליק נרות עם סבתא או לחכות בהתרגשות שסבא יחזור מבית הכנסת כדי שנתאסף כולנו לשולחן עד עכשיו חמימות ממלאת אותי רק מהזיכרון המתוק הזה. מהצד השני סבא וסבתא שלי מצד אימא הונגרים [&hellip;]</p>