העובדה שההורים שלי לא רבו לידי עיצבה את הצורה שבה אני מתנהלת בעולם

ההורים שלי מעולם לא רבו לידי אני לא אומרת את זה כאיזו אידאה אלא כציון עובדה. גם את הפעמים שהם התווכחו אני יכולה לספור על יד אחת. גדלתי בבית שאין דבר כזה לקלל או להעליב או לפגוע זה פשוט לא קיים אם קראתי לאח שלי מניאק אבא שלי היה נוזף בי ושולח אותי לצחצח שיניים. וזה יצר מצב שאני לא מבינה את זה אני לא מבינה למה שאדם אחד יפגע באדם אחר אני לא מבינה למה אנשים שאוהבים מתנהגים בנבזיות אחד לשני ולמה אנשים שלא מכירים כל כך קלים על המקלדת ומוציאים את כל הרוע בטוקבקים נוטפי ארס. אני באמת לא מבינה את זה לא כהיתממות אלא כי אני יודעת חיים בלי זה אני באמת יכולה להעיד על עצמי שאני יעשה מאמצים גדולים לא לפגוע באף אחד אחר ואם בטעות פגעתי או שיש לי אי הסכמות עם אדם מסוים אני אסחוב את זה איתי זה יהיה לי התמודדות ואני אתאמץ למזער את הפגיעה. אני לא צדיקה או מתחסדת אני פשוט באמת מאמינה בלשפוט אדם לכף זכות בואהבת לרעך כמוך ובעיקר בלחיות את השינוי שאני רוצה לראות בעולם וכמה הייתי רוצה עולם אוהב יותר עם אנשים שרואים יותר את הצד השני גם כשהוא שונה מהם, גם כשהוא הופכי להם, גם כשהוא האויב שלהם. יכול להיות שעולם בו רוב האנשים לא אוהבים את עצמם הוא עולם בו קשה לאהוב אחרים…