"כשמאמינים בכאוס מתחילים לשרת אותו"

״כשמאמינים בכאוס מתחילים לשרת את הכאוס״

אני יודעת שזה מוזר שאני מצטטת את עצמי, אבל המשפט הזה חוזר בראש שלי מאז השרשור על הבחירות שפרסמתי והתגובות אליו. יש לא מעטים מסביבי, שאני מעריכה ואוהבת שלא מתכוונים להצביע כי הם הפסיקו להאמין במערכת.

גם אני לא מאמינה במערכת, היא דפוקה. עקומה. גרועה. אבל כרגע היא הרע במיעוטו. להפסיק לשחק בתוך המערכת מתוך אמונה שזה מה שיביא לשינוי שלה זה להיות בשירות הכאוס.

בסביבתי הקורונה הייתה נקודת מפנה שגרמה לאנשים לסדק מול הרשויות. גם אני חושבת שההתנהלות במהלך הקורונה הייתה שגויה (בלשון המעטה). אני בטוחה שלמשבר האמון הזה היה השפעה מכרעת בבחירות של 2022.

העניין הוא שכשאני מאמינה בכאוס, אני הופכת לסוכנת של כאוס. אני מייצרת אותו.

לא להאמין במערכת -> לא להצביע בבחירות-> אין ייצוג שלי בכנסת-> יש ממשלה שמובילה מדיניות שאני לא מסכימה איתה-> מה שמוביל לחיזוק הדרך שלי שאי אפשר להאמין במערכת.

אתם רואות את הלופ פה? מה אם נהפוך אותו?

להאמין במערכת-> ללכת לחוגי בית-> לשאול שאלות ולדרוש תשובות-> לחפש נציג/ה שמתמודד/ת שאפשר לסמוך עליהם-> להצביע-> להיות מיוצגת בכנסת-> להגביר אמון במערכת וביכולת שלי להשפיע עליה.

בתמונה- מערכת שאני יכולה לסמוך עליה בעיניים עצומות.