אימהות

<p>בצלאל סמוטריץ' הרים לי להנחתה. הוא כתב בטוויטר שלו: &quot;אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות&quot; אני מסכימה עם סמוטריץ'- אשתך רוצה לנוח אחרי לידה! אין לזה שום קשר לחאפלות או לערבים. יש לזה קשר לכך שהיא בראה חיים וזה מעייף. לקחת רגעים [&hellip;]</p>

<p>במשך שנים אמרתי שאני לא שונאת אף אחד חוויתי את זה כמין רגש בזוי כזה ששייך לאספסוף זועם. לאנשים לא מודעים. למי שלא עובדת על עצמה כשנהייתי אימא ההבנה שלי השתנתה היצור הפצפון הזה שנהייתי אחראית עליו בשנייה, השתלט לי על החיים וזה היה מלווה ברגשות הכי עזים וסוערים שהרגשתי מעודי&#8230; מרגע שהיא מחייכת ואני [&hellip;]</p>

<p>נגה עמית היא חברה טובה, היא אחת הנשים הכי חזקות, חכמות, יצירתיות וחיוביות שאני מכירה. טקסט זה לא מייצג אותה. אבל משהו בו לגמרי מייצג את היכולת של כולנו לשנוא וגם לאהוב, להעריך ולהוקיר כל אדם והמתנות שלו לעולם. יש כאן אמנם השתפכות של שנאה, אבל מבחינתי היא משקפת יותר מכל, אהבה עצומה לעולם והקו הדק [&hellip;]</p>

<p>כולנו הוצפנו מהתמונות של הילדים המתוקים המחופשים למגוון תחפושות (הרוב אלזה וספיידרמן אבל ניחא). בת השנתיים שלי היום הייתה ב3 תחפושות שונות, בהתחלה שמנו את תחפושת הליצן שסבתא קנתה לה, אבל אז היא התעקשה שהיא לא רוצה. אז הורדנו והיא רצתה איזו שמיכי ובובה ואבא שלה אילתר לה מנשא לבובה ועם זה היא התהלכה לרכב לגן. [&hellip;]</p>

<p>יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חודשים שהיא יצור פלאי, שילוב של נינג'ה חסרת פחד עם נסיכה פאשניסטה עקשנית היא אוהבת את כל מה שאני לא. ורוד ונצנצים, נעלי עקב (תודה לסבתא שהביאה לה), מלמלה, גרביונים, שרשראות, ושאר אקססוריז. היא משלבת את זה באהבה לטרקטורים ובכלל לספורט מוטורי (הסרטון האהוב עליה ביוטיוב זה ג'יפ שהופך [&hellip;]</p>

<p>ביולי האחרון תבעתי את ביטוח לאומי הם סרבו להכיר בכסף שהרווחתי בתור שכירה וחישבו את השכר שלי רק כעצמאית (שהוא נמוך משמעותית). אני מורת דרך במקצועי, בקיץ לפני הלידה עבדתי בטירוף, עשיתי תגלית אחרי תגלית, טיפסתי את המצדה 5 פעמים בזריחה, פעמיים דרך שביל הנחש (אבל מי סופרת). לא ידעתי מה אני אעשה אחרי הלידה [&hellip;]</p>

<p>לפני שנהייתי אימא הייתה לי שיחה מעניינת עם בן דוד שלי ואשתו דברנו על מה ההורות עושה לזהות והם סיפרו לי שהם קראו על כך שהורות זה סוג של שואה לזהות. במשמעות של חורבן מוחלט של מה שהיה ובנייה מחודשת. כשהם דיברו על זה אז, לא ממש הבנתי. דריה נכנסה לחיי בלידה מדהימה, קשה, כואבת [&hellip;]</p>

<p>אני מאוהבת באוואטר שלי בדמות הוירטואלית הזאת שיכולה להיות מי שתרצה שהתמונות שלה תמיד יפות ושמחות שיכולה לשתף באופן אמיץ שהפוסטים שמשתפת ברחבי הרשת מקבלים תהודה של עשרות אלפי אנשים כל כך כיף להיות וירטואלית לשתף מחשבות, הגיגים, רעיונות ושעל בסיס זה ישפטו אותך כל כך יותר קשה לחיות על פיהם להקשיב לעצות של עצמך [&hellip;]</p>

<p>את נגה הכרתי יחד עם אסנת בשבת מדהימה ומעוררת השראה בדרום לפני שנים רבות. נגה היא מסוג הנשים האלה, שנכנסות לחדר וזה כאילו מישהו הגביר את האור. היא תמיד לבושה צבעוני ויש לה חיוך שמצליח למוסס כל מחסום או התנגדות. היא גם במקרה אישה חריפה ואינטילגנטית, יצירתית בטירוף ומצליחה לשלב את היותה גיקית מחשבים, שחקנית פלייבק ססגונית [&hellip;]</p>

<p>פינת לידות הבית התחילה במטרה להעלות מודעות ולהפחית בורות בתחום לידות הבית. כפי שכתבתי בפוסט הראשון, אני ילדתי בבית אחרי שהכרתי כמה חברות שילדו בבית לפני. לרוב זה משהו שנתפס כהיפי והזוי, אבל הנשים שאני מכירה שעשו את הבחירה הזאת, הן במקרה גם הנשים הכי משכילות שאני מכירה. אסנת היא אחת מהן. היא אישה כזאת [&hellip;]</p>

<p>ילדתי בבית, מבחינתי זאת הייתה חוויה טרנספורמטיבית משנה חיים זאת הייתה הבחירה שאני הכי שלמה איתה והכי ממליצה עליה וכל כך נמאס לי לגונן על הבחירה הזאת ולהרגיש מאנשים שיקרים לי שאני חסרת אחריות ומסכנת את הילדה שלי ובעיקר תחושה חזקה של זלזול באינטיליגנציה של נשים שבוחרות ללדת בבית. למזלי, אני מוקפת בנשים שבחרו את [&hellip;]</p>

<p>כשהתחתנו היה לי ברור שאני על השם משפחה שלי לא מתכוונת לוותר. יש לי חברות רבות וטובות שאני אוהבת ומעריכה מאוד שיום אחרי החתונה הופס לא הצלחתי למצוא אותן בפייסבוק כהן הפכה לביטון לוין הפכה לגרינברג והבנתן את הקטע&#8230; איך משנים זהות כל כך בקלות? רק בגלל חתונה? אבל בתכלס לא חשבתי על זה יותר מדי היה [&hellip;]</p>

<p>בעקבות הפוסט פורץ הדרך הזה ששותף בדף הפייסבוק של אישווה, מיי-רב חכמוף חברה ואישה שווה במיוחד שלחה לי את הטקסט הזה שכתבה. טקסט ששווה לשתף: &quot;אף פעם לא אהבתי את הבטן שלי, מאז שגיליתי את הגוף שלי, לא אהבתי את הבטן שלי, היא תמיד נראתה לי לא שייכת לגוף שלי, רציתי בטן אחרת. זה מוזר לי [&hellip;]</p>

<p>ההורים שלי מעולם לא רבו לידי אני לא אומרת את זה כאיזו אידאה אלא כציון עובדה. גם את הפעמים שהם התווכחו אני יכולה לספור על יד אחת. גדלתי בבית שאין דבר כזה לקלל או להעליב או לפגוע זה פשוט לא קיים אם קראתי לאח שלי מניאק אבא שלי היה נוזף בי ושולח אותי לצחצח שיניים. [&hellip;]</p>

<p>בסוף שבוע נסעתי ל'לה אינדיגה, פסטיבל האישה הפראית', בהחלטה ספונטנית. פגשתי חברות בהשתלמות, הנושא עלה והחלטנו ללכת יחד לפסטיבל. השארתי את הקטנה עם אבא שלה ויצאנו לרואד טריפ נשי מטורף. 4 חברות משכבר הימים ותינוקת ומילאנו רכב עד אפס מקום. אז איך היה? גדוש! לקט רגעים ותובנות שהייתי שמחה לזכור: 1. ריפוי אמיתי ממכשפה מודרנית יום לפני הפסטיבל [&hellip;]</p>

<p>נתחיל מהסוף כולם טועים כולם צודקים ו&quot;מהמקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב&quot;. (שיר של יהודה עמיחי שלמדתי בבית הספר בספרות והוא לא פחות מיצירת מופת- לשם הדיון 'התרבותי' קריאה מומלצת!) בחודש שעבר הלכתי עם הקטנה לגן ילדים ליד הבית בשעות אחר הצהריים היו שם עוד שתי אימהות עם ילדים קטנים ושני בנים בגילאי בר [&hellip;]</p>

<p>אני משערת שכל אישה שנמצאת בזוגיות ובגיל הפוריות (ולפעמים גם גברים במצב משפחתי תואם) מכירה את זה &#8211; בכל רגע נתון שאת לא בהיריון, או במשכב לידה, עשויה לצוץ השאלה &quot;למה את מחכה?&quot; ולפעמים אפילו &quot;נו&#8230;?&quot; זה לא כל כך משנה אם כבר יש לך ילד.ה, או אפילו שניים. תמיד יהיה מי שיתעניין מתי תיכנסי [&hellip;]</p>

<p>באמת, בלי צחוק. אחת הפעולות השנואות עלי בעולם זה לשאוב חלב אבל בשביל העברת המסר אני מוכנה לשאוב חלב אם טרי, איכותי ובריא. ליטר אם צריך כדי שאתם תהנו מגבינות וגם אולי תבינו על הדרך שחלב לא צומח על עצים. לא קוצרים חלב, זאת לא תנובה של הארץ זה לא פרי האדמה. אני גאה לומר [&hellip;]</p>

<p>בתור אישה שהייתה המון מחוץ לבית כמורת דרך, את תקופת הקיץ העברתי בעיקר בבתי מלון עם תיירים חמודים, נהגי אוטובוס ומלא שמש. לראשונה נחשפתי לאפליה כלפי נשים בשוק העבודה עם האימהות, בדרך מקרית לחלוטין הגעתי לעבודה מדהימה במשרה מלאה מהבית. כל כך הזדהיתי עם המאמר של קתרין זלסקי שהייתי חייבת לתרגם את זה עבורכן: העתיד [&hellip;]</p>

<p>1. את מדהימה! את בריאה, הגוף שלך בריא, התינוק-ת שלך בריא-ה תסמכי על עצמך ותסמכי על הגוף שלך. את מסוגלת. את חזקה. אם היית תקועה במעלית והיית נאלצת ללדת לבד, היית מצליחה לבד, בלי שום סיוע. תזכרי את זה ותזכירי לעצמך את זה כל הזמן. 2. להיעזר זה חשוב! את לא במעלית לבד, תפרגני לעצמך! הייתה [&hellip;]</p>