נשים

<p>קוראים לי ערבה. ההורים שלי קראו לי על שם האיזור בארץ, לא הכביש. האיזור היפהפה והקסום שבו הם הכירו. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, זה לא בהכרח שם קל, בטח לא בסוכות. בילדות הקניטו אותי שאין לי טעם ואין לי ריח. היום מוזר לחשוב על זה, אבל אז נעלבתי. לפני שבועיים חברה חרדית התקשרה ודיברנו קצת על [&hellip;]</p>

<p>השנה יהודיות ומוסלמיות יחגגו את ראש השנה בדיוק באותו יום. נדיר שזה קורה ומבחינה אנרגטית יש לזה משמעות אדירה. אנחנו מתחילות שנה חדשה יחד וזו הזדמנות מעולה לאחל לעצמנו שלום, לעשות חשבון נפש נוקב ולפתוח דף חדש. ביהדות נחגוג את כניסתה של שנת תשע&quot;ז (שנת ההעזה או השנה ה5777) ובאיסלם יחגגו את כניסתה של שנת 1437. ברמה האישית [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את שרון אנקווה, קוסמטיקאית והבעלים של Sharoomba Cosmetics Tel aviv במפגש השראה של קבוצת SUPERGIRL זה אופי. אני לא אוהבת קוסמטיקה, לא מבינה למה לשלם בשביל להרגיש רע עם עצמך. לא הלכתי לקוסמטיקאית כבר מי יודע כמה שנים ודווקא בגלל זה כששרון דיברה על תפיסה פמיניסטית כקוסמטיקאית חשבתי שאני צריכה לדבר איתה כדי לגלות [&hellip;]</p>

<p>נירית שרון היא אמנית, משוררת ואקטיביסטית מוכרת ופעילה, היא  בת 62, נשואה באהבה גדולה ויש לה 3 בנים. היא השראה מדהימה לאקטיביזם שיש בו חיבור לנשיות, לרוחניות ולחיוביות, שזה שילוב נדיר ולכן היה לי חשוב לראיין אותה ולהבין איך היא עושה את זה. איך התחלת לפסל וליצור? ככשהייתי נערה יצרתי מכל הבא ליד, אבל לא היו יותר [&hellip;]</p>

<p>ראינו את הסרט &quot;כלבי מלחמה&quot; הערב. סרט  על שני גברים צעירים שהפכו לסוחרי נשק בינ&quot;ל ועל התעשייה הכלכלית שמניעה את גלגלי המלחמה. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. הסרט היה מאוד שוביניסטי, (אפשר לקרוא ביקורת מפורטת של נגה כהן) ובמהלכו התמלאתי זעם על הגברים שמניעים את מכונת המלחמה הזאת ועל זה שגברים אמתיים צריכים להבין שהגיע הזמן לפנות [&hellip;]</p>

<p>פוסט שתורגם על ידי יעל זליגמן המדהימה- תזכורת חשובה לכולנו הורים, בנות ובנים: &quot;שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער ככה יצרתם את הפחד מפני החיפוש הפנימי לעולם לא ארצה שבתי תגביל את הדרך שלה רק למחוזות פתוחים, מוארים; רק למקומות שבהם קל לגעת ולראות. כי למדתי שלפעמים האמת באשר למי שאנחנו, שוכנת בין הצללים והמקומות [&hellip;]</p>

<p>פוסט אורח של מעין גרבר &quot;אנחנו יצורים חברתיים, מחפשים תמיד היכן אפשר להשתלב, לקחת חלק, להרגיש שייכים. הקבוצה מאפשרת לנו לשחזר את הקבוצה הראשונית שלנו (המשפחה). הרבה מהתחושות הקשות שלנו בחיים (פחד, בדידות, אשמה, בושה) קשורות באופן בו אנו תופסות את עולמינו הפנימי ולקבוצה יש יכולת אדירה לתמוך בתהליכי ריפוי והתפתחות בכך שהיא מאפשרת עדות, שיתוף, [&hellip;]</p>

<p>פוסט חשוב שתורגם מאנגלית על ידי שלהב מאיו, מאת אנונימית: &quot;זאת האמת: החבר שלי לשעבר התעלל בי. היחס שלו אלי היה גרוע יותר ממה שכל מי שלא נכח שם אי פעם ידע. חלק מכן אולי יאמינו לי אם אספר. אבל שמעתי שוב ושוב את הסיבות הנפוצות לפקפק בקורבנות &#8212; ואני הפסקתי לספור כמה מהן תקפות [&hellip;]</p>

<p>אם בשיגרה בת השנתיים ושמונה שלי רואה אולי פעם ביום כמה דקות של סרטונים ביוטיוב, בואו נגיד שקייטנת אימא התפשרה על הרבה יותר מזה. אבל אם כבר אני צריכה לצפות בזה, רציתי לראות שוב קלאסיקות מהילדות שלי. אני לעומתה, הייתי ילדת מסך קלאסית. מבוקר עד ערב, ככה למדתי את האנגלית שלי וכנראה עוד דברים בעולם, [&hellip;]</p>

<p>מאז שקראתי את הספר &quot;אבא עשיר-אבא עני&quot; הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי בגישה שלי לכסף ובכלל בהתנהלות הכלכלית שלי. יש מין קטע כזה שאנשי רוח, אמנים, פעילים חברתיים תמיד עניים. וואלה, יש לי כוונות אחרות. יש לי הרבה תובנות מהספר, אבל אחת מהן היא פשוטה. לשאול אנשים שעשו פריצות דרך כלכליות בחיים שלהם ולהקשיב להן! [&hellip;]</p>

<p>כולם עכשיו בחגיגות האולימפיאדה, לובה פיין שמה את הדברים בפרופורציות. קריאה חשובה: &quot;אתחיל מהסתייגות. מזה כמה ימים אני רואה את הרשת מוצפת בסרטוני מוטיבציה, ממים מצחיקים, רגעי אושר וגאווה, סיפורי ספורטאיות מעוררות השראה ורואה היטב את החיובי שבעניין. אני גאה בירדן ג'רבי הנפלאה ושולחת אנרגיות חיוביות לנטע ריבקין ולכל שאר הספורטאיות העומדות להתחרות. יחד עם [&hellip;]</p>

<p>שבוע ההנקה חל השבוע וכל יום חשבתי לעצמי שאני צריכה לכתוב. אני הרי מניקה כבר שנתיים ו8, זה חלק מרכזי מהזהות וההורות שלי.  אבל זה נדחה ונדחה. משהו הפריע לי לשבת ולכתוב את זה ורק אתמול בלילה בעצם הבנתי למה. הנקה זה מורכב וזה מגלם בתוכו את כל מה שאני אוהבת באימהות יחד עם כל [&hellip;]</p>

<p>פוסט ששיתפה אנונימית בשיח פמיניסטי, מכתב לעצמה בת ה15. המילים האלה כל כך חשובות לבנות 15. אני לא יודעת אם כל הנשים חוות את זה. אבל אני יודעת שאני הייתי אכזרית לעצמי בגיל הזה. שראיתי איך אני וחברות שלי מתמודדות מול השדים של עצמנו ומול המראה ומול הלחצים החברתיים ומול הבנים ומול איך שאמורות להיראות [&hellip;]</p>

<p>&quot;אני צריכה שתנסי לאהוב את עצמך אם את מתכוונת לאהוב אותי&quot;, קראתי את המילים שתום הורוביץ לוין תירגמה בפרופיל שלה (התמונה מתוך הפרופיל) מהכתבה הזאת. לקרוא ולהפנים: &quot;אני צריכה שתקשיבי. אני צריכה שתאמיני לי כשאני אומרת לך מה קורה. אני צריכה שתגידי את המילה &quot;שמנה&quot;. עלי. בגלל שאני שמנה. אני במידה 54. שמנה כל כך שברוב החנויות [&hellip;]</p>

<p>אמל חסן היא טבעונית, אימא לשלושה שגרה במשהד. היא מנהלת אדמיניסטרטיבית של יחידת אונקולוגיה בכללית נצרת, פעילה בקידום הטבעונות והעלאת המודעות לזכויות בעלי חיים. עכשיו היא פעילה מאוד בארגון הצעדה 'כולנו קולם' שתיערך בחיפה. חברה התעקשה שאני חייבת להכיר אותה, כי היא אישה מעוררת השראה. מה אני אגיד? היא צדקה! (בתמונה אמל מחזיקה שלט ובו [&hellip;]</p>

<p>קראתי את הטקסט היפהפה הזה של נגה מיבר בקבוצה סגורה וביקשתי את רשותה לפרסם אותו. המילים האלה הן מתנה. לנשים וגברים. שמחתי שהיא הסכימה להעניק לנו את המתנה הזאת. לקרוא ואז לקרוא שוב ואז ליישם. בהצלחה 🙂 (לאתר של נגה: לחצו כאן) &quot;תשכב מעלי. שים את כל כובד משקל הגוף שלך ותקרקע אותי. תמחץ אותי לאדמה ותזכיר [&hellip;]</p>

<p>אני כבר כמה חודשים (אולי שנה) מדברת בטלפון עם אישה חרדית. זתומרת היא מדברת איתי. יש לה טלפון כשר והוא לפעמים אצל בעלה. אז היא ביקשה שרק היא תתקשר והיא אכן מתקשרת. אני לא רוצה להרחיב כי ביקשתי ממנה לכתוב את הדברים שדיברנו עליהם כדי לתת לה קול. אבל היא סרבה ואני מכבדת את זה. [&hellip;]</p>

<p>תמיד רציתי כלבה מגיל מאוד צעיר ואיכשהוא, הגורל זימן לי רק כלבים. חמודים, מקסימים, מתוקים, אבל זכרים. לפני חודש+ התגלגלה אלינו כלבה לאומנה. הוטרינרית לא מצאה שבב ונאלצנו לקבל החלטה אם לעקר אותה או לא. התלבטתי. בתור אישה ואימא, בזהות שלי הייתי אימא הרבה לפני שהילדה שלי נולדה. זה חלק מהותי ממי שאני. הלידה, ההנקה, החוויה [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את אפרת דרך חברה משותפת ונחשפתי לעבודה שלה. בתור מי שנמצאת בהרבה קבוצות נשים ומעגלי נשים, ברור לי שהנושא איתו אפרת מתעסקת נוגע לרובנו. אפרת גרה באוסטרליה בשנים האחרונות עם ילדיה, היא בנתה את חייה שם ויצרה עסק ממה שהיא אוהבת לעשות, היא יזמת חברתית ועסקית והשראה אמיתית. הזמנתי אותה לשתף, הפוסט הזה ארוך, [&hellip;]</p>

<p>למי שלא מכירה את הסיפור, ברוק טרנר הוא סטודנט ושחיין מבטיח באוניברסיטת סטנפורד שאנס בצורה ברוטאלית אישה מחוסרת הכרה מאחורי פח זבל, שני סטודנטים שעברו שם, הפריעו לו, רדפו אחריו והחזיקו אותו עד שהמשטרה תגיע. הוא נמצא אשם ב3 סעיפים של אינוס, אבא שלו שולח מכתב לשופט והוא נותן לו פחות מהמינימום בחוק 6 חודשי מאסר [&hellip;]</p>