פוליטיקה

<p>ב2013 יצאתי לאסטנבול לסמינר נשים ישראלי-פלסטיני. היינו כ-30 נשים, חצי פלסטיניות וחצי ישראליות ובמשך 5 ימים רק דיברנו. אלו היו הימים מהקשים בחיי. כל כך קשה להיות בחלל זהה עם נשים מנרטיבים הפוכים-מתנגשים. כל כך קשה להכיל את הכאב שנגרם להן בגלל הקיום שלנו. באותם ימים הבנתי כמה מורכב הסכסוך באמת, כמה הוא בראש ובראשונה אצלנו, [&hellip;]</p>

<p>תנו לילדים לרעוב בחג אם הם רעבים בכל יתר השנה מה הביג דיל שיהיו רעבים עוד יום! אנחנו מתחזקים חברה קפיטליסטית דורסנית שבה החזק חי בכיף והחלש נלחם מדי יום כל מפעל ההאכלה בחגים מקומם אותי! איפה כל אותם עשרות אלפי אנשים מדהימים כשצריך אותם באמת? כשצריך לצאת לרחובות ולמחות על מצב הרווחה על כך שיש [&hellip;]</p>

<p>אני ערבייה פלסטינית מוסלמית אני לסבית טרנסג'נדרית ביסקסואלית אני מזרחית אשכנזייה אתיופית רוסייה אני אימא של ילדה בת שנה וחצי ויש ילד בן שנה וחצי שהלך לישון אתמול בלילה ולא יקום עוד השנאה שלכם היא שנאה לעצמכם מי שרוצח הומואים כנראה חובב גברים ששונא את עצמו ומי שרוצח פלסטינים כנראה פלסטיני ששונא את עצמו אנחנו [&hellip;]</p>

<p>נתחיל מהסוף כולם טועים כולם צודקים ו&quot;מהמקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב&quot;. (שיר של יהודה עמיחי שלמדתי בבית הספר בספרות והוא לא פחות מיצירת מופת- לשם הדיון 'התרבותי' קריאה מומלצת!) בחודש שעבר הלכתי עם הקטנה לגן ילדים ליד הבית בשעות אחר הצהריים היו שם עוד שתי אימהות עם ילדים קטנים ושני בנים בגילאי בר [&hellip;]</p>

<p>כפי שניתן לראות מהטבלה (הלקוחה מתוך המאמר 'ייצוג נשים בפוליטיקה: ישראל במבט השוואתי' של המכון הישראלי לדמוקרטיה), עברנו דרך ארוכה בייצוג נשים בפוליטיקה. מימי קום המדינה ועד שנות האלפיים היה ייצוג של פחות מעשרה אחוזים של נשים בכנסת, בתחילת שנות האלפיים הייתה פריצת דרך ראשונה ובה נשים איישו כעשרים מקומות בכנסת הישראלית ובבחירות האחרונות 29 נשים: קצת פחות [&hellip;]</p>

<p>ביום הבחירות הלכתי להצביע בבית הורי במבשרת אחרי ההצבעה כל המשפחה המורחבת מצד אבי התכנסה למפגש פסגה נדיר כמו הרבה משפחות בישראל הנטיות הפוליטיות מגוונות מאוד, מליברמן והליכוד ועד העבודה ומרצ. ולמרות שניסינו להימנע, היו פה ושם גם שיחות פוליטיקה אחת מהן נחקקה לי. דיברתי עם בת דודה שלי, שהצביעה ליברמן בבחירות הקודמות והיא אמרה [&hellip;]</p>

<p>ימים לא פשוטים לשמאלנית שכמוני 🙂 אי אפשר להתכחש לכך שהמחנה הסוציאל דמוקרטי ספג מפלה, אך על כך בפוסט אחר. מה שהייתי רוצה להתמקד בו זה הגדולה הקיימת במנהיגות נשית דרך 3 דוגמאות מהימים האחרונים: 1. הויתור של ציפי לבני על כס המלכות, אהה סליחה, על הרוטציה יש שיגידו מאוחר מדי, יש שיגידו שכל הקונספט היה [&hellip;]</p>

<p>אני לא יודעת מה יקרה כאן מחרתיים האם הבחירות יביאו איתן את השינוי שכולנו מייחלים לו? (מימין ומשמאל) שינוי בו נרגיש שהנבחרים שלנו עושים למעננו נלחמים לזכויותינו רואים אותנו באמת. אני גם לא יודעת מה נכון אף אחד לא באמת יודע. לפני כל מערכת בחירות אני מזכירה לעצמי שאימא שלי חשבה שהלכה המדינה כשבגין נבחר [&hellip;]</p>

<p>לפני כמה ימים ראיתי סרטון בשם 'חכמת האווזים', המסביר למה הם עפים בצורת וי. זה לא מטעמי אסתטיקה למקרה שתהיתן. הם עפים בצורה הזאת מכיוון שזה מאפשר להם לעוף לטווח רחוק יותר ב70% מאשר אם הם היו מנסים לעוף לבד. האווזים מקדימה חווים את הקושי הרב ביותר והאווזים מאחורה מעודדים אותם להמשיך והם כל הזמן מתחלפים. אורי אורבך [&hellip;]</p>

<p>בקורס קצינים הבנתי מה זה נוהל אדמה בוערת, הבנתי גם את ההגיון. המ&quot;פ שלי ניסח את זה יפה, כשאתם הולכים לפגוש את הנשיא ואתם מאחרים, אתם תרוצו, לכן גם כשאתם מאחרים לאנשים- תרוצו. טוב להרגיש תחושת דחיפות בריאה. התחושה הזאת מלווה אותי בעשייה חברתית ובהשקפה שלי על החיים: אין זמן- אם לא נעשה, אף אחד [&hellip;]</p>

<p> איך יכול להיות שכשמסתכלים על התמונה של מנהיגי העולם ללא גברים, הרחוב שומם ועומדות בו 3 נשים בלבד. האם נשים הן פחות מוכשרות? אולי נשים לא מתאימות למנהיגות? אולי אנחנו לא עומדות בלחץ? אולי פשוט התפקיד המסורתי של נשים במשפחה הוא נכון? אז זהו, שלא! בפוסט הזה נבחן מה גורם לזה לקרות?</p>

<p>אנחנו כבר קהות לזה אלימות כלפי נשים היא כל כך שגרתית שהיא מדווחת כדרך אגב דרך אגב עוד אישה נרצחה אחת מתוך 138 נשים שנרצחו בעשור האחרון המשפחה ניסתה להשכין שלום בית כנראה שבענייני משפחה יש משא ומתן עם טרוריסטים גבר מואשם בעבירות מין כלפי קטינים גבר יוכל להתחתן עם אישה נוספת כי אשתו חולת נפש [&hellip;]</p>

<p>אותגרתי לא מזמן באתגר התודות (להודות ל3 אנשים במשך 7 ימים בסטטוס בפייסבוק). אני מתה על זה. אני נושמת הוקרת תודה באופן יומיומי, תודה לאלה יש לי הרבה על מה להודות וכיף לי גם לשתף את זה. אבל מהיום הראשון יש משהו שאני שומרת בבטן. יש תודה צינית שחונקת לי את הגרון והשבוע לצערי נוספה [&hellip;]</p>

<p>ימים של יאוש ויש כל כך הרבה שששים ללבות את המדורה זורקים עוד עצים, עוד שנאה, עוד תיעוב הקרע מעמיק הפחד גובר וחוסר האמון חוסר אמון שמתחיל מלחמות אזרחים שמסכסך בין שכנים שהורג אנשים. באמצע מפולת שלגים של אש ותימרות עשן האם יש ביכולתנו למנוע את האסון מלחמה זה לא אסון טבע או שאולי דווקא [&hellip;]</p>

<p>הימין שם אותנו במרכז העולם והשמאל נמצא בביטול עצמי, הקצוות הם סכנה קיומית עבורנו, אבל אני מאמינה שאנחנו יכולים לייצר שפה של שלום. </p>