כל הפוסטים

<p>ידיד טוב ואהוב התקשר נסער. איש מקסים, ערכי מאוד ואכפתי, פעיל במעגלים חברתיים ועורך דין בעוונותיו. הוא התקשר לבדוק מה דעתי על המשפט הציבורי של בוכריס. איך יכול להיות שהנפגעות הסכימו לעסקת הטיעון ועדיין ממשיכים לרדוף צדק? הוא העלה טענה מעניינת, הרי לתפיסתנו אנשים בני 18 ומעלה הם בגירים, הם מוסמכים לאחוז נשק, אנחנו סומכים על [&hellip;]</p>

<p>מזה זמן שאני רוצה לכתוב פוסט על העוולות הנוראיות שהפטריארכיה מעוללת לגברים. על דברים שמכאיבים לי בלב כשאני חושבת על החינוך שלנו לגבריות. כתבתי כמה פעמים ונתקעתי. השבוע חל יום המאבק נגד אלימות כלפי נשים וכתבתי פוסט זועם על שתיקת הגברים ועל כך שצריך לשנות את השם של היום ליום המאבק באלימות גברית. בעקבותיו חבר [&hellip;]</p>

<p>בשבוע הבא חל יום המאבק באלימות כלפי נשים, שזה שם מכובס ומקרבן ששם את הזרקור במקום הלא נכון. נשים חוטפות מכות מגברים, בין אם זה האבות, האחים, הבעלים שלהן, אלו שאמורים להגן ולאהוב, או שהן סובלות מאלימות כלפיהן כשהן מסרבות לחיזורים, כשהן הולכות ברחוב, עומדות באוטובוס, מול הבוס בעבודה, או המפקד בצבא ואתם כמו חבורה [&hellip;]</p>

<p>כנס אקטיביסטה שמיועד לפעילות חברתיות ברחבי הארץ בוטל לאחר שעלו חילוקי דעות קשים בצוות המארגן. לא לקחתי חלק בארגון הכנס, אך עקבתי ושמחתי על היוזמה המבורכת. אין לי מושג מה קרה בפועל, כל הכתוב מבוסס על מה שקראתי ברשת. בימים האחרונים פרסמו שתי אקטיביסטיות פלסטיניות טורי דעה בפוליטיקלי קוראת. איה זינאתי כתבה &quot;אנחנו לא באותה סירה- [&hellip;]</p>

<p>היום שטראמפ נבחר לנשיאות ארה&quot;ב היה יום רגיל לחלוטין בשבילך. קמת בשמחה בבוקר והלכנו לגן כשכבר כמעט בטוח שקלינטון הפסידה, אבל היה עוד שביב תקווה. כשהגענו קפצת ישר לשחק בעוד אני ושני אבות שוחחנו על זה בדאגה. כשבאתי לקחת אותך מהגן, הבטן התהפכה לי. הבאתי ילדה לעולם שבו עשרות מיליוני א/נשים בחרו בגבר גזען, שהתבטא בצורה [&hellip;]</p>

<p>בעבר שתקתי. בדרום אמריקה הייתי עדה לשיחות של חבורות גברים שידעו או לא ידעו שאני ישראלית. שיחות שגורמות לך להרגיש חסרת ערך, שגורמות לך לשנוא כל אטום בגוף שלהם, שגורמות לך לא להבין איך יכול להיות שזה בסדר לדעתם לדבר ככה על נשים. אז כשקראתי את הפוסט של Rony Cohen ב‎Supergirl זה אופי על הסיטואציה הזאת בדיוק ואיך היא [&hellip;]</p>

<p>קוראים לי ערבה. ההורים שלי קראו לי על שם האיזור בארץ, לא הכביש. האיזור היפהפה והקסום שבו הם הכירו. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, זה לא בהכרח שם קל, בטח לא בסוכות. בילדות הקניטו אותי שאין לי טעם ואין לי ריח. היום מוזר לחשוב על זה, אבל אז נעלבתי. לפני שבועיים חברה חרדית התקשרה ודיברנו קצת על [&hellip;]</p>

<p>השנה יהודיות ומוסלמיות יחגגו את ראש השנה בדיוק באותו יום. נדיר שזה קורה ומבחינה אנרגטית יש לזה משמעות אדירה. אנחנו מתחילות שנה חדשה יחד וזו הזדמנות מעולה לאחל לעצמנו שלום, לעשות חשבון נפש נוקב ולפתוח דף חדש. ביהדות נחגוג את כניסתה של שנת תשע&quot;ז (שנת ההעזה או השנה ה5777) ובאיסלם יחגגו את כניסתה של שנת 1437. ברמה האישית [&hellip;]</p>

<p>הכרתי את שרון אנקווה, קוסמטיקאית והבעלים של Sharoomba Cosmetics Tel aviv במפגש השראה של קבוצת SUPERGIRL זה אופי. אני לא אוהבת קוסמטיקה, לא מבינה למה לשלם בשביל להרגיש רע עם עצמך. לא הלכתי לקוסמטיקאית כבר מי יודע כמה שנים ודווקא בגלל זה כששרון דיברה על תפיסה פמיניסטית כקוסמטיקאית חשבתי שאני צריכה לדבר איתה כדי לגלות [&hellip;]</p>

<p>נירית שרון היא אמנית, משוררת ואקטיביסטית מוכרת ופעילה, היא  בת 62, נשואה באהבה גדולה ויש לה 3 בנים. היא השראה מדהימה לאקטיביזם שיש בו חיבור לנשיות, לרוחניות ולחיוביות, שזה שילוב נדיר ולכן היה לי חשוב לראיין אותה ולהבין איך היא עושה את זה. איך התחלת לפסל וליצור? ככשהייתי נערה יצרתי מכל הבא ליד, אבל לא היו יותר [&hellip;]</p>

<p>ראינו את הסרט &quot;כלבי מלחמה&quot; הערב. סרט  על שני גברים צעירים שהפכו לסוחרי נשק בינ&quot;ל ועל התעשייה הכלכלית שמניעה את גלגלי המלחמה. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. הסרט היה מאוד שוביניסטי, (אפשר לקרוא ביקורת מפורטת של נגה כהן) ובמהלכו התמלאתי זעם על הגברים שמניעים את מכונת המלחמה הזאת ועל זה שגברים אמתיים צריכים להבין שהגיע הזמן לפנות [&hellip;]</p>

<p>פוסט שתורגם על ידי יעל זליגמן המדהימה- תזכורת חשובה לכולנו הורים, בנות ובנים: &quot;שלא תעזו ללמד את בתי לפחד מהיער ככה יצרתם את הפחד מפני החיפוש הפנימי לעולם לא ארצה שבתי תגביל את הדרך שלה רק למחוזות פתוחים, מוארים; רק למקומות שבהם קל לגעת ולראות. כי למדתי שלפעמים האמת באשר למי שאנחנו, שוכנת בין הצללים והמקומות [&hellip;]</p>

<p>פוסט אורח של מעין גרבר &quot;אנחנו יצורים חברתיים, מחפשים תמיד היכן אפשר להשתלב, לקחת חלק, להרגיש שייכים. הקבוצה מאפשרת לנו לשחזר את הקבוצה הראשונית שלנו (המשפחה). הרבה מהתחושות הקשות שלנו בחיים (פחד, בדידות, אשמה, בושה) קשורות באופן בו אנו תופסות את עולמינו הפנימי ולקבוצה יש יכולת אדירה לתמוך בתהליכי ריפוי והתפתחות בכך שהיא מאפשרת עדות, שיתוף, [&hellip;]</p>

<p>פוסט חשוב שתורגם מאנגלית על ידי שלהב מאיו, מאת אנונימית: &quot;זאת האמת: החבר שלי לשעבר התעלל בי. היחס שלו אלי היה גרוע יותר ממה שכל מי שלא נכח שם אי פעם ידע. חלק מכן אולי יאמינו לי אם אספר. אבל שמעתי שוב ושוב את הסיבות הנפוצות לפקפק בקורבנות &#8212; ואני הפסקתי לספור כמה מהן תקפות [&hellip;]</p>

<p>אם בשיגרה בת השנתיים ושמונה שלי רואה אולי פעם ביום כמה דקות של סרטונים ביוטיוב, בואו נגיד שקייטנת אימא התפשרה על הרבה יותר מזה. אבל אם כבר אני צריכה לצפות בזה, רציתי לראות שוב קלאסיקות מהילדות שלי. אני לעומתה, הייתי ילדת מסך קלאסית. מבוקר עד ערב, ככה למדתי את האנגלית שלי וכנראה עוד דברים בעולם, [&hellip;]</p>

<p>מאז שקראתי את הספר &quot;אבא עשיר-אבא עני&quot; הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי בגישה שלי לכסף ובכלל בהתנהלות הכלכלית שלי. יש מין קטע כזה שאנשי רוח, אמנים, פעילים חברתיים תמיד עניים. וואלה, יש לי כוונות אחרות. יש לי הרבה תובנות מהספר, אבל אחת מהן היא פשוטה. לשאול אנשים שעשו פריצות דרך כלכליות בחיים שלהם ולהקשיב להן! [&hellip;]</p>

<p>כולם עכשיו בחגיגות האולימפיאדה, לובה פיין שמה את הדברים בפרופורציות. קריאה חשובה: &quot;אתחיל מהסתייגות. מזה כמה ימים אני רואה את הרשת מוצפת בסרטוני מוטיבציה, ממים מצחיקים, רגעי אושר וגאווה, סיפורי ספורטאיות מעוררות השראה ורואה היטב את החיובי שבעניין. אני גאה בירדן ג'רבי הנפלאה ושולחת אנרגיות חיוביות לנטע ריבקין ולכל שאר הספורטאיות העומדות להתחרות. יחד עם [&hellip;]</p>

<p>שבוע ההנקה חל השבוע וכל יום חשבתי לעצמי שאני צריכה לכתוב. אני הרי מניקה כבר שנתיים ו8, זה חלק מרכזי מהזהות וההורות שלי.  אבל זה נדחה ונדחה. משהו הפריע לי לשבת ולכתוב את זה ורק אתמול בלילה בעצם הבנתי למה. הנקה זה מורכב וזה מגלם בתוכו את כל מה שאני אוהבת באימהות יחד עם כל [&hellip;]</p>

<p>מאז שהייתי ילדה אני זוכרת שהשאלה 'למה' ליוותה אותי. הדהדה בי. לא הבנתי איך יכול להיות שמחנכים אותנו להגיון אחד ואז עולם המבוגרים פועל אחרת. למה יש כל כך הרבה שנאה וקיטוב? למה אנשים מתפוצצים ברחובות? למה יש עניים שחיים ברחוב? למה יש אנשים עם כל כך הרבה כשלאחרים אין כלום? למה מכריחים אותי לשבת [&hellip;]</p>

<p>פוסט ששיתפה אנונימית בשיח פמיניסטי, מכתב לעצמה בת ה15. המילים האלה כל כך חשובות לבנות 15. אני לא יודעת אם כל הנשים חוות את זה. אבל אני יודעת שאני הייתי אכזרית לעצמי בגיל הזה. שראיתי איך אני וחברות שלי מתמודדות מול השדים של עצמנו ומול המראה ומול הלחצים החברתיים ומול הבנים ומול איך שאמורות להיראות [&hellip;]</p>